איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' אבו ערר ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב שעניינה נזקי רכב שבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 11.8.2014 בה מעורב רכב מ.ר. 5675530, בו נהג הנתבע 1 ואשר בוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים"). בגדרה של התביעה, נתבעים הכספים שהתובעת שילמה בגין נזקי רכב התובעת בתאונה, אשר על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה ניזוק קשות וכן שכר טרחת השמאי.

2.קיימת מחלוקת בתיק בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה, וכן בשאלת הכיסוי הביטוחי של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") לאור טענת הנתבעת להיעדר כיסוי ביטוחי מאחר והנתבע 1 (להלן: "הנתבע") אשר נהג ברכב הנתבעים היה פסול מנהיגה במועד התאונה.

3.בתיק העידו הנהגים המעורבים. הוגשה תעודת עובד ציבור של משרד הרישוי (נ/א) והגב' גלבהואר יהודית, ראש ענף נהיגה באגף הרישוי משרד התחבורה נחקרה על תעודת הציבור שהוגשה. כן הוגשו טפסי ההודעה של הנהגים ותמונות הנזק של רכב התובעת. באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, ואני נדרשת להכרעה.

4.הנתבעים הסכימו למתן פסק דין על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 בשאלת האחריות לתאונה וסיכמו בכתב בנוגע לשאלה שבמחלוקת ביניהם, היא שאלת הכיסוי הביטוחי לאירוע התאונה אצל הנתבעת.

5.לטענת הנתבע בסכומיו במועד התאונה הוא החזיק ברישיון נהיגה שהיה בתוקף עד לחודש נובמבר 2014, לא ידע במועד התאונה על פסילת רישיונו ולא קיבל ממשרד הרישוי כל הודעה בדואר רשום על פסילת רישיונו. הנתבע טוען כי לאחר התאונה, בעקבות דחיית הנתבעת את התביעה, התברר לו כי רישיונו נפסל. הוא פנה למשרד הרישוי ובעקבות שימוע שנערך לו רישיונו הוארך ומעדות נציגת אגף הרישוי במשרד התחבורה, ניתן ללמוד כי הארכת רישיונו של הנתבע זמנית בעקבות פנייתו לשימוע לאחר התאונה, "מקפיאה" את הפסילה באופן רטרוספקטיבי.

הנתבע טוען כי קיימת בעיה במסירת דברי דואר בכפרו והוא מקבל דברי דואר רשום בכתובת עסקו בבאר שבע. הנתבעת לא הציגה עדות להוכחת ידיעתו הממשית על פסילת רישיונו ולא הוכיחה משלוח ההודעה בדבר הדואר הרשום לכתובתו הנכונה, ולפיכך לא עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה ולאור כך שבמועד התאונה היה רישיון הנהיגה שלו תקף, אין הנתבעת רשאית לטעון להיעדר כיסוי ביטוחי לאירוע. עוד נטען כי לא ניתן לקבל את הטענה כי הנתבע נמנע במכוון לקבל את דבר הדואר הרשום שנשלח, משלא הוכח שהנתבע ידע על תוכנו, וכאשר הוכח כי כשידע על הפסילה הוא פעל לביטולה.

מוסיף הנתבע וטוען כי לעניין "חזקת הידיעה" הקבועה בתקנה 550 לתקנות התעבורה, יש להבחין בין מסירת הודעה על קורס הדרכת נהיגה וקורס הדרכה נוסף (על פי תקנה 549(א)ו- 549(ב)), לגביהם די במשלוח הודעה באמצעות דואר רשום, לבין פסילת ניקוד שעל פי תקנה 549(ג) מחייבת מסירה אישית לנהג וידיעה אישית של הנהג, ואין להסיק אותה באמצעים אחרים.

6.לטענת הנתבעת מנגד, על פי תעודת עובד הציבור שהוגשה, רישיונו של הנתבע נפסל ביום 6.6.2014, חודשיים לפני התאונה ובמועד התאונה היה הנתבע פסול מנהיגה. הקפאת רישיונו של הנתבע, בעקבות פנייתו למשרד הרישוי לאחר התאונה, על פי ההלכה הפסוקה אינה מוחלת רטרואקטיבית למועד התאונה וכך גם אישרה נציגת משרד הרישוי בעדותה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אין לקבל את האבחנה בין אמצעי התיקון לעניין אופן מסירת ההודעה, ואף שלא קיימת "חזקת מסירה" סטטוטורית בתקנות התעבורה בנוגע לפסילת רישיון נהיגה, ההלכה הפסוקה החילה חזקה זו על פסילה. בנסיבות תיק זה טוענת הנתבעת, על פי תעודת עובד הציבור של משרד הרישוי, ההודעה בדבר הפסילה נשלחה בדואר רשום (ובהקשר זה די בתדפיס הרישום במחשב משרד הרישוי המהווה רשומה מוסדית, ואין צורך במכתב האותנטי). משהנתבע לא טען כי מען הדואר הרשום אינו מענו הנכון, ולא הוכיח כי מכתבים מטעם המדינה ו/או משרד הרישוי הגיעו למען החברה בה הוא עובד, קמה חזקת המסירה של דבר הדואר הרשום על הודעת הפסילה לנתבע ואין די בטענתו על דרך הסתם בעדותו כי בכפרו לא מגיע דואר כדי לעמוד בנטל להפרכת חזקה זו.