-
לפניי תביעה כספית על סך 75,000 ₪, שהוגשה בגין עסקה לרכישת כיסא גלגלים ממונע שרכשה התובעת מאת הנתבעת. התביעה מחולקת לתביעת השבה בגין עלות הכיסא – בסך 45,000 ₪, וכן תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף ועגמת נפש, בסך 30,000 ₪.
-
התובעת, ילידת 1935, כרותת שתי רגליה מתחת לברך, רכשה מהנתבעת בחודש מאי 2013 כיסא גלגלים ממונע. לטענת התובעת, לאחר רכישת הכיסא הראשון, לא נעשה בו שימוש במשך כחודשיים, ואז, במהלך השימוש הראשוני – הפסיק הכסא את נסיעתו. טכנאי מטעם הנתבעת שהגיע תיקן את הטעון תיקון, אלא שלאחר ימים ספורים – כך טוענת התובעת – התפרק הכיסא הראשון, ומשענת הגב התנתקה ממנו. עוד טוענת התובעת, כי לאחר תקלה זו, אירעו תקלות חשמל, והכיסא תוקן בשלישית. לטענת התובעת, גם בשלב זה – לא השתפר מצבו של הכיסא, והוא נלקח לבדיקה במפעל.
לאחר הפעם הרביעית, ומשנשלח הכיסא לבדיקה במפעל, הציעה הנתבעת לתובעת כיסא חלופי, והתובעת קיבלה את ההצעה. לטענת התובעת, הכיסא החלופי לא היה דומה כלל לכיסא הראשון, וחסר תכונות שונות שהיו בכיסא הראשון.
לטענת התובעת, ימים ספורים לאחר קבלת הכיסא החלופי, יצאה התובעת, עם המטפל הסיעודית שלה, לערוך קניות במרכול סמוך לביתה, שם התהפך הכיסא החלופי, והתובעת הוטחה לקרקע.
בגין אלה, עותרת התובעת לפיצוי הכולל את השבת הסכום ששילמה בגין הכיסא הראשון, וכן פיצוי על נזקי גוף ועל נזק בלתי ממוני.
-
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות מטעמם ועיינתי בסיכומיהם, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, וזאת מאחר שהתובעת כשלה בהוכחת היסודות העובדתיים של התביעה.
-
עניינה של התביעה בשני "אירועים" עיקריים – האחד הכשל הנטען בכיסא הראשון והאחר הוא קריסת הכיסא החלופי ונפילת התובעת ממנו. אני סבור, כי בשני האירועים כשלה התובעת בהוכחת עצם קיומם, והתמונה העולה מחומר הראיות מעלה חשש, שמא ניסיון לבטל את העסקה – ולא פגמים במוצר – הם שהביאו להגשת תביעה זו.
-
אתחיל דווקא בבחינת האירוע השני בסדר הזמנים – טענת התובעת להתהפכות הכיסא החלופי במרכול שליד ביתה.
-
כבר בפתח הדברים יצוין, כי בהעדר חוות דעת רפואית – וכזו לא צורפה לא לכתב התביעה, כמצוות תקנה 214ג ותקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 – יש לקבוע כי התובעת לא הוכיחה את טענתה לנזקי גוף. בתיעוד הרפואי שצורף (בעיקר – מסמך סיכום אשפוז מבית החולים לניאדו) אין כדי להוות ראיה מספקת לעניין זה. הטענה לנזקי גוף כפי שהופיעו בכתב התביעה היו גם כלליות ביותר, ללא כל פירוט מספיק לשם קביעת ממצא ביחס לנזקים הנטענים. הטענה לנכות בשיעור 15% גובתה ב"מכתב" של ד"ר קלגנוב – אך ברי כי לא ניתן להסתמך על "מכתב" כזה ללא חוות דעת רפואית, והטענה שלפיה התובעת ביקשה להזדרז בהגשת תביעתה – אינה יכולה לעמוד.
-
אלא שגם לגופם של דברים, לא הובאו ראיות לכך שהאירוע המתואר – של התהפכות הכיסא ונפילת התובעת ממנו – אירע בכלל.
לעניין זה הובאו לפניי עדותה של התובעת עצמה, עדותה של המטפלת הסיעודית שלה, גב' מריסה פריליה (להלן: "פריליה") ועדותו של מנהל המרכול, מר שלום עמור (להלן: "עמור").