תא"מ 42374-11-13 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אלטורי

הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך, בצירוף הנמקה תמציתית. לאחר ששמעתי את מר משה עובדיה מטעם התובעת ואת מר איברהים אלטורי, הנתבע, ולאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובתמונות הנזקים בכלי הרכב, ובחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

הוצגו לפניי שתי גרסאות מנוגדות לחלוטין אשר לאופן קרות התאונה. בהתאם לגרסת נהג התובעת, התאונה אירעה עת הוסע רכב התובעת בנתיב הימני בכביש 40, המשתלב עם כביש 6 לכיוון באר שבע. או אז, סטה רכב הנתבע לנתיב הימני, פגע בכנף השמאלית של רכב התובעת ומעוצמת המכה רכב התובעת ירד לשוליים והתהפך בתעלה לצד הכביש, בעוד רכב הנתבע ירד אף הוא לשולי הכביש. מנגד, גרסת הנתבע היא, כי התאונה אירעה עת הוסע רכבו בכביש בו ישנם ארבעה נתיבים. הנתבע מאשר כי נהג רכב התובעת נסע בנתיב הימני ביותר ואילו רכבו הוסע משמאל לרכב התובעת (קרי, בנתיב השני מימין). לטענת הנתבע, במקטע הדרך בו מתמזגים שני הנתיבים הימניים לנתיב נסיעה אחד, סטה רכב התובעת לנתיב הנסיעה של הנתבע. הנתבע טוען כי ראה את סטיית רכב התובעת לעברו, לכן עבר למסלול האמצעי ומיד לאחר מכן חזר לנתיב הימני ומשם אל שולי הכביש. הנתבע מדגיש כי הרכבים לא התנגשו וכי לא פגע ברכב התובעת.

על פי מכלול הראיות שהוצגו לפניי הנני סבורה, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח שגרסתה מסתברת והגיונית יותר מגרסת הנתבע. יתר על כן, מן הראיות נגלה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת דווקא על נהג התובעת שכן מעדותו שלו עולה כי נתיב הנסיעה הימני נגמר ומשתלב לנתיב הנסיעה השמאלי, כאשר הזכות קדימה היא לרכב המגיע מהנתיב השמאלי, בהתאם לתמרור המוצב בדרך. כמו כן, מציין עד התובעת כי לא ראה את רכב הנתבע במראות, גם לא בשמאל וגם לא מאחור, מכאן שסביר יותר שרכב הנתבע נסע במקביל אליו או אפילו לפניו.

כאמור לעיל, נהג רכב התובעת נסע בנתיב הימני אשר מתמזג לנתיב השמאלי. על כן חלה עליו החובה להשתלב בזהירות בנתיב השמאלי קודם שהנתיב הימני בו הוא נוסע מגיע לסופו. השתלבות זו כמוה כמעבר מנתיב לנתיב ועל כן מוטלת על נהג התובעת חובת הזהירות המתחייבת, ובכללה, החובה לאותת, להסתכל במראות על מנת לוודא שהשתלבותו אינה מפריעה לנסיעת רכבים בנתיב השמאלי אליו הוא משתלב. ברי, כי רק מקום בו הנתיב השמאלי פנוי רשאי נהג התובעת להשתלב אליו בזהירות הנדרשת. תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה,התשכ"א-1961 קובעת, לאמור: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". אני סבורה אפוא כי נהג התובעת לא נקט במשנה זהירות, לא נתן זכות קדימה לרכב הנתבע ולנוכח חובת הזהירות המוטלת עליו עת הוא משתלב בנתיב אחר, מצאתי לקבוע כי האחריות לקרות התאונה נגרמה בשל מעשיו או מחדליו של נהג התובעת.

בנוסף, לא עלה לדעתי בידי התובעת להוכיח כי היה זה רכב הנתבע, אשר סטה לנתיב הנסיעה הימני וזאת משום שעל פי תוואי הדרך, אין לנתבע כל צורך לבצע סטייה מנתיבו לנתיב הימני מאחר שהנתיב מצד ימין מסתיים ומשתלב אל נתיב הנסיעה השני מימין בו נסע הנתבע. עוד אוסיף כי במהלך הדיון הוצג לפניי סרטון וידאו ממצלמת הרכב של נהג התובעת, אשר יכול היה, עקרונית, לשפוך אור על התאונה, נסיבותיה ואופן התרחשותה. דא עקא, הסרטון שהוצג היה ערוך ומקוצר ולא הציג את מלוא התרחשות אירוע התאונה.

אשר על כן התביעה נדחית ללא צו הוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ו, 06 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.