תא"מ
בית משפט השלום רמלה
|
42357-05-14
13/04/2016
|
בפני השופטת:
שרון צנציפר הלפמן
|
| - נגד - |
תובעת:
פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ
|
נתבעים:
1. אבנר מדני
2. אביעד תעשיות בטון וטיט (1996) בע"מ
3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
|
| פסק דין |
לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת בתאונה שארעה ביום 30.1.14.
אין חולק כי משאית הנתבעים עמדה בצמוד לשער הכניסה למפעל בטון, בכביש דו סטרי בן שני מסלולים, בצדו השמאלי של הכביש. לגרסת נהג התובעת, מר דניאל גרנד (להלן: נהג התובעת), הוא עמד לימינה של המשאית לפני תמרור עצור. בשעה שנהג התובעת החל להתקדם, החל גם הנתבע 1, מר אבנר מדני (להלן: נהג המשאית) לנסוע ופנה באופן חד, תוך שהוא פוגע בדלת רכב התובעת. לדברי נהג התובעת: "הוא היה בעמידה... אני נוסע בצד ימין... אני רואה את המשאית עומדת... עומד ליד המפעל, עמדתי בעצור, בלי פחד שמישהו יתנגש בי, התחלתי להתקדם, פתאום שמעתי את המכה... הוא נכנס בי... הוא נכנס חזק בדלת שלי..." (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 11-2).
נהג המשאית מצידו אישר כי חנה בצידו השמאלי של הכביש. הלה העיד כי כשהחל לצאת באלכסון, ראה את רכב התובעת חותך אותו בזווית שמאלה, לפני המשאית. לדבריו: "אני יוצא עם המשאית באלכסון, כאשר אני סגרתי את רובו של הנתיב, פתאום אני רואה את האוטו פרטי, בצורה כזו [מדגים] בתוך האוטו שלי. הרכב שלו חותך אותי לפנות שמאלה... עצרתי, שמעתי את הרעש נעצרתי... הוא חשב לפנות שמאלה לפני המשאית, חתך אותי כדי לפנות שמאלה, לפני המשאית" (עמוד 8, שורות 11-5).
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי, שמעתי את עדויות הנהגים, שאף הדגימו את התאונה, ושקלתי את טענות באי-כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה.
נהג המשאית העיד, אמנם, כי התבונן במראה כאשר יצא עם משאיתו באלכסון. עם זאת, אישר הוא כי לא עלה בידיו להבחין בנהג התובעת כלל (ראו עמוד 9, שורות 12-11 וכן שורות 27-26). עוד אישר נהג המשאית כי חסם את מרבית מסלול נסיעתו של נהג התובעת. בנסיבות אלה, רובצת האחריות לתאונה על נהג המשאית, שחצה את נתיב נסיעת רכב התובעת מבלי להבחין ברכב התובעת וגרם בכך להתרחשות התאונה. אוסיף ואציין כי גרסת נהג התובעת מסתברת יותר, שכן נהג המשאית אישר, כאמור, שחסם את מרבית מסלול נסיעתו של נהג התובעת. על פי גרסה זו, רכב התובעת לא יכול היה לעבור באופן שתיאר נהג המשאית, ומכאן שכבר הגיע לתמרור העצור ועבר את המשאית, כפי שמסר. מן המקובץ עולה כי האחריות לתאונה היא של נהג המשאית ועל כן דין התביעה להתקבל.
אשר על כן אני קובעת כי על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת 10,067 בצירוף ריבית מיום 3.3.14. בנוסף תשא הנתבעת בשכר טרחת השמאי בסך של 1,165 ₪; בשכר טרחת העד בסך 300 ₪; בשכר טרחת עורך-דין בשיעור 17.55%; ובאגרת משפט בסך 379 ₪.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.