תא"מ
בית משפט השלום טבריה
|
42146-05-12
09/02/2016
|
בפני השופטת:
אילונה אריאלי
|
- נגד - |
התובעים:
1.טובה הורביץ2.אלי ממן 3.מסעודי ממן עו"ד חאתם עאסלה
|
הנתבעת:
1. עיריית טבריה 2. דרור לביא אפרת
עו"ד דניאל רביבו עו"ד דרור לביא אפרת
|
פסק דין |
תביעה לסילוק יד ממקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים.
טענות התובעים
התובעים הינם בעלי הזכויות בדירות המהוות בית משותף במקרקעין הידועים כגוש 15030 חלקה 125 בטבריה.
הנתבעת - עיריית טבריה (להלן: העירייה), הינה האחראית לקביעת הדרכים והתשתיות ברחבי העיר.
בין השנים 1999-2000 ביצעה העירייה עבודות חידוש וציפוי באספלט של הכביש הראשי של השכונה בה נמצא הבית המשותף (שיכון א') וכן ריצפה את המדרכות והקימה קירות מגן מסביב לדרכים בשכונה.
העירייה הרסה גדר ישנה שנבנתה בעבר סביב חלקת התובעים עליה ממוקם הבית המשותף וכן הניחה קו ביוב שכונתי מתחת לקטע הדרומי של החלקה. כל זאת ללא ידיעת התובעים וקבלת אישורם.
עקב מחאות התובעים, הבטיח מנהל הפרויקט דאז, מר אמיר גלעד, לשקם את הגדר שנעקרה ולהקים קירות אבן למניעת מפולת קרקע במדרון הטבעי של הגינה הנמצאת בחלק הדרומי של החלקה. במהלך הקמת הקירות, התברר לתובעים כי בכוונת העירייה לצמצם את גבולות החלקה ולכן, בתגובה, הם הרסו את קירות האבן שהוחל בהקמתם. לאחר דין ודברים עם נציגי הנתבעת, הוסכם לבנות את הקירות בהתאם לצרכי התובעים ואף לסלול דרך מעבר בתחום הדרומי של מגרש התובעים, אשר תוביל לחנייה. לאחר סלילת הדרך, נפרצו דרכים צדדיות נוספות ואז החל שימוש בחלקה כמעבר לשכנים הסמוכים לתובעים ולכלל הציבור וזאת ללא קבלת הסכמת התובעים.
בשנת 2011 החלו התובעים בהליכי תכנון לצורך בניית תוספת בנייה בצד הדרומי של החלקה ונערכו מדידות, אז התברר כי השימוש הציבורי שנעשה במעבר שנסלל בחלקה, יעמוד לתובעים לרועץ בהליכי הרישוי וההיתר. או אז הושגה הסכמה בין התובעים לבין שכיניהם, כי השימוש הציבורי במעבר לכלל השכנים יבוטל, למעט שני שכנים חולים ומבוגרים. הסכמות אלה לא יצאו לפועל ולפיכך התובעים סגרו את המעבר ונתנו אפשרות מעבר רק לבעלי רכב "קלנועית".
התובעים טוענים כי מעשי העירייה מהווים הסגת גבול במקרקעיהם, בכך שהעבירה קו ביוב בשטחם ללא הסכמתם וללא ידיעתם ובכך שסללה בשטחם דרך לכלל הציבור בתואנה של כביש גישה לחנייה לטובת התובעים. העירייה עודדה והניעה את שכני התובעים לפרוץ בחלקותיהם דרכים נוספות וצדדיות אשר התחברו למעבר שבחלקת התובעים וזאת שלא כדין.
הסעד אותו תובעים התובעים מן הנתבעת, בסיפא לכתב התביעה, הינו תשלום דמי שימוש עבור שבע השנים שקדמו להגשת התביעה, אותם מעריכים התובעים בסכום של 500 ₪ לחודש ובסה"כ - 42,000₪. לתמיכה בתביעתם הגישו התובעים הגישו חוות דעת של מתכנן ערים ושמאי מקרקעין, מר ענאן סלאמה, לפיה סכום דמי השימוש הראויים במקרקעין המיועדים למגורים בסביבת המקרקעין שבנדון, מוערך בסך של 9,400 ₪ לשנה.