תא"מ 41667-08-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' חדרג ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 5,558 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 04.10.2013, בין כלי רכב, מ"ר 96-661-51 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 31-976-78 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג המשאית, שהתיישבה עם מוקדי הנזק, עם ההיגיון שבהתרחשות התאונה, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהייתה בעלת סתירות מהותיות, בלתי קוהרנטית ושהותירה בי רושם כי עדותה אינה מהימנה, וזאת בלשון המעטה.

יש לציין כי נהגת רכב התובעת מעידה כי בעוד רכבה במצב עצירה, מאחורי רכבים אחרים, הגיחה משאית מצד ימין, שיצאה מחניון משאיות, עקפה אותה מצד שמאל, כאשר הקבינה של המשאית עברה אותה (ת/1), ובניסיונה של המשאית להתיישר, פגעה ברכבה בדופן שמאל קדמי (עמ' 1, שורות 23-16 לפרוטוקול). נהגת רכב התובעת העידה כי המשאית פגעה בה עם החלק האמצעי שלה (עמ' 2, שורות 15-13 לפרוטוקול), ככל הנראה עם הנגרר הראשון. ברם, לשאלת בית המשפט הכיצד זה שרכבים אחרים שעמדו מולה 2-1 מטרים (עמ' 2, שורות 19-16 לפרוטוקול) לא נפגעו למרות אורכה של המשאית (עמ' 1, שורה 22 ועמ' 3, שורה 27 לפרוטוקול) ולמרות גרסתה של נהגת רכב התובעת כי הקבינה של המשאית כבר חלפה על פני רכבה (ת/1), החלה נהגת רכב התובעת ממציאה נתונים חדשים, לפיהם הרכבים שהיו מולה כבר נסעו כי הרמזור התחלף לירוק (עמ' 2, שורות 30-27 לפרוטוקול). מדובר בהרחבת חזית עובדתית אסורה ובוטה מאוד, יש לומר, כאשר נהגת רכב התובעת חזרה מספר פעמים על גרסתה בעדותה בבית המשפט אך לא ציינה ולו רמז בעניין. מה גם, שהדבר לא צוין בטופס ההודעה על התאונה שהיא מסרה לתובעת.

מסקנה זו מלמדת כי המשאית לא הגיחה מצד ימין לא עקפה את רכב התובעת אלא הייתה בנתיב הימני, או בשלבי השתלבות בנתיב הימני, כאשר הגיעה מהנתיב השמאלי.