תא"מ 41390-09-16 אולמי אצולת העמק בע"מ ואח' נ' דהן ואח'

1.בפני תביעה כספית – אשר מתבררת בהליך של סדר דין מהיר – לתשלום יתרת תמורה המגיעה לתובעת על־פי טענתה בגין אירוע חתונתם של הנתבעים שהתקיים באולם שמחות המופעל על־ידי התובעת.

2.כהוראת תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, פסק־הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.כאמור לעיל, התובעת הגישה תביעתה הכספית בגין אירוח חתונת הנתבעים באולמה אשר התקיים ביום 06/08/2015, ובגדרה היא טענה כי הנתבעים נותרו חייבים לה את הסך של – 22,000 ₪ (קרן). מנגד, הגישו הנתבעים כתב תביעה שכנגד שאת סכומו הם העמידו על סך של – 50,000 ₪ לצורכי אגרה, אף שטענו לנזקים בסך של – 86,500 ₪, אשר נגרמו להם לטענתם בגין ניהול כושל של אירוע החתונה על־ידי התובעת. עיקר טענות הנתבעים מתמקדות בעיתוי הגשת הארוחות במהלך אירוע החתונה ובמיוחד עיתוי הגשת הארוחה העיקרית, אשר לדבריהם הוגשה באיחור ניכר ובזמן שחלק לא מבוטל של האורחים כבר עזבו את המקום. עוד העלו הנתבעים טענות על כך שעובד הנתבעת לקח לעצמו קופסאות מסטיקים ודאודורנטים שהנתבעת הביאה לאירוע כדי לשים אותם בתאי השירותים לשימוש האורחים.

4.מטעם התובעת העיד מנהלה ובעל המניות בה, מר שמשון מוסא זדה. עד זה העיד על החלק הכספי של התביעה וההתחשבנות שנערכה עם הנתבעים, נושא שהוא היה מופקד עליו מתוקף תפקידו. עד זה לא היה ביכולתו להעיד על כל מה שקשור לניהול אירוע החתונה מן הבחינה המקצועית מהטעם הפשוט שהוא העיד בחקירתו בבית־המשפט שבזמן האירועים המתקיימים באולמה של התובעת, הוא יושב במשרדו ושלא זכור לו אם באירוע חתונתם של הנתבעים הוא יצא מהמשרד (עמ' 3 לפרוטוקול, שור' 8 – 12; וכן בעמ' 5, שור' 3 – 4).

5.הצדדים לא חלוקים לגבי פרטי ההזמנה שבוצעה על־ידי הנתבעים כפי שזו נרשמה בטופס ההזמנה מיום 12/12/2014 שעליו חתומים הנתבעים ואשר צורף כנספח א' לתצהירו של מר זדה. כמו-כן, אין מחלוקת לגבי מספר האורחים שבגינם יש לשלם לתובעת, וגם לא לגבי קיומה של יתרת חוב קודמת מאירוע החינה שקיים הנתבע מס' 1 מספר ימים לפני החתונה באולם של התובעת (עמ' 14 לפרוטוקול, שור' 8 – 9).

6.על־פי גרסתו של מר זדה, ביום 10/08/2015, מספר ימים לאחר אירוע החתונה, התקיימה במשרדו פגישה עם הנתבעים לצורך עריכת התחשבנות בין הצדדים. במסגרת הפגישה נערכה על־ידו התחשבנות שלפיה עלה כי הסכום המגיע לתובעת בגין עלויות אירוח אירוע החתונה הסתכם בסך של – 88,900 ₪, הכולל יתרת חוב בסך של – 5,650 ₪ מאירוע החינה. לדבריו, לאור הטענות שהעלו הנתבעים בפניו, הוא הסכים להפחית מסכום החוב סך של – 6,900 ₪ והעמיד את החוב על סך של – 82,000 ₪ (ראו נספח ב' לתצהירו של מר זדה). לדבריו, באותו מעמד משך הנתבע מס' 1 לפקודת התובעת שיק על סך של – 82,000 ₪ שזמן פירעונו היה ביום 12/08/2015 (צילום השיק צורף לבקשה לצירופו כראיה מטעם התובעת שהוגשה ביום 07/06/2017), ועובדה זו אינה מוכחשת על־ידי הנתבעים.

7.משלב זה ואילך מתחילה המחלוקת בין הצדדים באשר לסיכומים שנכרתו ביניהם. לדברי עד התובעת, מר זדה, ביום שלמחרת, ה-11/08/2015, הגיע הנתבע אליו ושילם לו סך של – 60,000 ₪, חלק במזומן וחלק באמצעות שיקים שקיבלו הנתבעים במתנה מהאורחים, כך שהנתבעים נותרו חייבים לתובעת סך של – 22,000 ₪, אותו הבטיח הנתבע לשלם בתוך מספר ימים (עמ' 4 לפרוטוקול, שור' 1 – 6). הוא פירט התחשבנות זו על גבי החשבונית שהוצאה קודם לכן בגין השיק שנמשך על־ידי הנתבע כאמור לעיל, החתים את הנתבע והחזיר את השיק לידי הנתבע מאחר ולדבריו הוא האמין בנתבע (עמ' 5 לפרוטוקול, שור' 14 – 18), אלא שהנתבעים לא שילמו את יתרת חובם האמורה ולאור זאת הוגשה התביעה.

8.הנתבעים, לעומת זאת, טוענים לגרסה אחרת: לדברי הנתבע מס' 1, לאחר הפגישה עם מר זדה מיום 10/08/2015 הוא גילה ש"נגנבו" ממנו בקבוקי אלכוהול שהוא הביא על חשבונות לאירוע והתחיל לשמוע תלונות של מכרים על כך שהמנות הוגשו באיחור ניכר ובעקבות כך הוא התקשר למר זדה ולאחר ששטח באוזניו את הטענות, מר זדה הזמין אותו למשרד על מנת להגיע להבנות, ואכן זה מה שהיה. הנתבע טען כי במהלך הפגישה השנייה עם מר זדה סוכם שהנתבעים ישלמו סך של – 60,000 ₪ כפי שאכן היה. עוד מציין בעדותו שהוא חתם על עותק החשבונית הוורוד לאחר שצוין הסכום ששולם על־ידו בסך של – 60,000 ₪ (עמ' 12 לפרוטוקול, שור' 1 – 15).