תא"מ
בית משפט השלום טבריה
|
41003-08-13
21/04/2016
|
בפני השופטת:
אוסילה אבו-אסעד
|
| - נגד - |
תובע:
דוד איתמר עוקבי
עו"ד איתמר בן זאב
|
נתבעת:
עיריית טבריה
עו"ד סנדרוביץ רינקוב ושות'
|
| פסק דין |
פתיח
האם עומדת לחייב שנושה הטיל עיקול כדין על חשבון הבנק שלו, ולא ווידא את ביטול העיקול, עם המחזיק, לאחר סילוק החוב, עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1963 (להלן: "חוק איסור לשון הרע")? זו היא השאלה העומדת לדיון והכרעה בתיק זה.
טענות התובע:
התובע - מר דוד עוקבי, הוא תושב המושבה מגדל ובבעלותו חברה בשם 'ישראל צ'ינג' נט בע"מ', העוסקת בין היתר במתן שירותי מטבע זר וניכיון שיקים (להן: "החברה").
על שם התובע מתנהל חשבון בנק פרטי, בבנק הפועלים בע"מ, סניף טבריה, כאשר באותו הסניף מתנהל אף חשבונה של החברה.
התובע והחברה הם שתי אישיות משפטיות נפרדות, אך בשל אופיה העסקי של החברה מתייחס הבנק אל השנים כאל אישיות אחת.
כפי שעולה מטיעוני התובע, הוא והחברה אינם חייבים מאומה לנתבעת, וכל החיובים וההתחייבויות של השניים משולמים כסדרם. ביום 11.1.2009 במסגרת הליכי גבייה שהנתבעת, עיריית טבריה (להלן: "העירייה"), נקטה נגד החברה, בגין חוב בסך 565 ₪, הוטל עיקול על חשבונו של התובע בבנק הפועלים (להלן: "החשבון").
לשיטת התובע, עם חלוף השנים ולמרות העובדה שלא נותר כל חוב המגיע לעירייה מן החברה, העירייה לא דאגה לביטול העיקול שהוטל על החשבון. נטען עוד על ידי התובע כי עצם הטלת העיקול, ובשלב מאוחר יותר אי הסרתו על ידי העירייה, מהווים פגיעה בשמו הטוב של התובע. בנוסף, אי הסרת העיקול על ידי העירייה גרם לתובע לבעיות וקשיים בהתנהלותו העסקית מול הנהלת הבנק.
דרישותיו ופניותיו של התובע לעירייה על מנת שזו תסור ותבטל את העיקול, לא הניבו פרי. לפיכך, ביום 8.5.2013 התובע פנה לעו"ד מטעמו אשר שלח מכתב ליועצה המשפטי של העירייה ובמסגרתו הוא ביקש לבטל את העיקול ולהסירו מהחשבון. (נספח ג' לתביעה)
כחודש ימים לאחר מכן, נעשתה על ידי העירייה פנייה אל התובע במסגרתה נתבקש התובע למסור פרטים מדוייקים בנוגע לעיקול לרבות מספר ההליך. התובע, לאחר שברר את הפרטים, שלח אותם לעירייה במכתב שהוא הוציא ביום 18.6.2013. (נספח ד' לתביעה)
חרף הוצאתו של המכתב האמור העירייה לא עשתה את הדרוש לצורך ביטול העיקול והיא התעלמה מכל פניותיו של התובע אליה. בנסיבות אלה, התובע נאלץ לפנות לעירייה במכתב נוסף מיום 30.7.2013. (נספח ה' לתביעה)
לאחר פנייתו זו של התובע, הודיעה העירייה במכתבה מיום 31.7.2013 להנהלה הראשית של הבנק על הסרת העיקול שהוטל ביום 11.1.2009. (נספח ו' לתביעה)
לשיטת התובע, התנהלותה של העירייה תחילה בהטלת העיקול ולאחר מכן באי הסרתו, גרמו לפגיעה בשמו הטוב של התובע, וגרמה לו לנזקים בהתנהלותו מול הבנק. חוסר זהירותה של הנתבעת, בכך שלא דאגה לבדוק אם ישנו חוב המגיע לה מהתובע, גרמה לפגיעה קשה בשמו הטוב של התובע. בהסתמך על כך, טען התובע כי נגרם לו נזק וכי ישנו מקום לפסוק לו פיצויים, ללא הוכחת נזק, בגין הפגיעה בשמו הטוב.
טענות הנתבעת:
הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי העיקול שהוטל על חשבונו של התובע בבנק, הוטל כדין, בהתאם לסמכותה של העירייה לפי פקודת המיסים (גבייה).
בעניין האמור נטען כי התובע חב כספים לעירייה בגין שני קנסות שהוטלו עליו במהלך שנת 2008, וזאת לאחר שנרשמו לחובתו דו"חות עקב ביצוע עבירות על חוק העזר של העירייה. לאחר שהתובע לא הסדיר את חובו, נאלצה העירייה לנקוט נגדו בהליכי גבייה וזאת לפי פקודת המיסים (גבייה), והוראות סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.
בעקבות אותם ההליכים התובע הסדיר את חובו, ביום 25.5.2009, באמצעות תשלום שביצע בכרטיס אשראי, במהלך שיחה יזומה למוקד הגבייה במשרד בא כוח העירייה.
מיד לאחר התשלום וכבר באותו היום (25.5.2009), ניתן צו לביטול העיקול ולמחרת היום הצו נשלח לבנק הפועלים בדואר רשום. בפועלה כאמור, העירייה עשתה את כל המוטל עליה בנסיבות העניין.