תא"מ 40784-10-12 והבי נ' טראביה

לפני תביעה כספית.

התובע טוען כי ביום 25/1/12 סמוך לחצות הליל, הוא נסע ברכבו בכביש הראשי של עוספיא – שד' אבא חושי לכיוון דלית אל כרמל. התובע טוען כי כאשר הגיע לתחנת הדלק סונול בעוספיא, הוא הבחין ברכב הנתבע הנוסע מולו בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת התובע. לפתע, כך לטענת התובע, ראה התובע כי רכבו של הנתבע סוטה מנתיב נסיעתו וסבר כי הנתבע עומד להתנגש בו בכוונת זדון. התובע טוען כי בלם את רכבו ופנה ימינה לעבר תחנת הדלק אך לא הצליח למנוע את התאונה ורכבו של הנתבע פגע ברכב התובע, בחלקו השמאלי אחורי , גרם לסחרור רכב התובע במקומו וכך נפגע גם הגלגל הקדמי ימני. התובע טוען כי לאחר התאונה, ירד הנתבע מרכבו והתקרב אל התובע בצעקות וגידופים ועל כן החליט התובע להימלט מן המקום וכך עשה. לטענת התובע, בבוקר המחרת הוא פנה לעסקו של הנתבע וביקש לקבל את פרטי הרכב הפוגע, ברם הנתבע הגיב באלימות, חבט ברכב התובע ותקף את התובע עם חבריו תוך גרימת נזקים גופניים לתובע. התובע טוען כי מששב לביתו נטל אותו אביו לטיפול בבית החולים והוגשה אף תלונה במשטרת ישראל. התובע העריך את הנזק אשר נגרם לרכבו באמצעות שמאי מטעמו ע"ס 30,229 ₪ וכן נגרמה לרכב ירידת ערך בסך 5562 ₪. התובע נשא אף בשכר טרחת השמאי בסך 2500 ש"ח ומכאן תביעתו אשר לפני.

הנתבע טוען כי התאונה האמורה בכתב התביעה כלל לא אירעה באופן המתואר בידי התובע. לטענת הנתבע היו שני הרכבים בנסיעה מכיוון דלית אל כרמל לכיוון עוספיא, ברם רכב הנתבע נסע בצורה לא יציבה ונראה היה כי נהגו נתון תחת השפעת אלכוהול. לטענת הנתבע, הוא עצר בצד הדרך על מנת להוריד אחד מנוסעיו ואז חלף אותו רכב התובע ועקפו. הנתבע טוען כי כאשר המשיך בנסיעתו, עצר לפתע התובע את רכבו בפתאומיות, מה שגרם להחלקת רכב התובע ועצירתו לרוחב הכביש. הנתבע אשר לא הצליח לבלום בצורה מוחלטת, פגע בו פגיעה מינורית. הנתבע טוען כי לרכבים כמעט שלא נגרם נזק והנזקים הנטענים בידי התובע, כלל לא נגרמו בתאונה. הנתבע מצביע על כך כי דו"ח השמאי נערך מחצית השנה לאחר האירוע הנטען. עוד טוען הנתבע כי לא שוחח כלל עם התובע ומכחיש כי גרם לו לנזק גופני או סירב למסור את פרטי רכבו. משכך עתר הנתבע לדחיית תביעת התובע כנגדו.

דיון:

אופן קרות התאונה :

מטעמו של התובע העיד תחילה הוא עצמו. בניגוד לנטען בכתב התביעה, העיד התובע בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) כי התאונה אירעה בעת שביקש להיכנס לתחנת הדלק בעוספיא. לטענתו הוא האט את מהירות נסיעתו, אותת והחל להיכנס את תחנת הדלק, כאשר לפתע הבחין ברכב הנתבע אשר נסע אחריו במהירות, חוצה את נתיב הנסיעה בכיוון הנגדי. התובע הצהיר כי הוא ביקש לחמוק מפגיעת רכב הנתבע והאיץ מהירות רכבו כדי להיכנס לתחנת הדלק. התובע הצהיר כי הבחין בנתבע בולם בלימת חירום אך מחליק ופוגע בתוך כך ברכבו שלו בצד השמאלי אחורי. עוד הצהיר התובע כי לאחר התאונה התקרב אליו הנתבע כאשר הוא צועק ומקלל ולכן נעל את דלתות רכבו שלו ועזב את המקום. כאשר עומת התובע גרסאותיו השונות, הוא הודה בפה מלא כי האמור בכתב התביעה כלל אינו נכון (עמ' 2 שורות 15-18 לפרוטוקול) וכלשונו הוא "פה (בכתב התביעה-מ.ק.נ) כל מה שכתוב, זה לא נכון". התובע התקשה לתת גירסא סדורה לאירוע נשוא התובענה והודה כי את התרשימים בדבר אופן קרות התאונה אשר צורפו כנספח ב' לתצהירו, ערך העו"ד ולא הוא עצמו. כאשר נתבקש התובע לפרט יותר את גרסתו שלו לאירוע ומדוע סבר כי הנתבע התכוון לפגוע בו בכוונת זדון כפי שטען בתצהיר עדותו הראשית הוא עונה "אני לא יכול לתת תשובה" (ראה עמ' 3 שורות 14-16 לפרוטוקול). בכתב התביעה טען התובע כי רכבו נפגע כתוצאה מהתאונה בשני מוקדים – צד שמאל אחור ולאחר סחרורו גם בצד ימין. בתצהיר עדותו הראשית אין זכר לפגיעה במוקד בצד ימין של הרכב, ובעדותו בפני בית המשפט הודה כי בעת יציאתו מתחנת הדלק, פגע ככל הנראה במדרכה וכך אירעה הפגיעה במוקד הימני של הרכב "היו עוד מוקדים לא מהפגיעה עצמה אלא כשיצאתי מהתחנה...כנראה פגעתי במשהו בצד ימין. ש. איזה משהו? ת. היו סימנים שם של מדרכה או משהו" (ראה עמ' 3 שורות 27-28 לפרוטוקול). "פגיעות שהיו באוטו בצד ימין, לא קשורים לתאונה? ת. לא הם לא קשורים" (ראה עמ' 4 שורות 1-2 לפרוטוקול).

עדותו של התובע לאופן קרות התאונה לא זו בלבד שכללה שלש גרסאות – זו אשר בכתב התביעה, זו שבתצהיר עדותו הראשית וזו שמסר בעדותו בפני בית המשפט, אלא שהותירה רושם בלתי מהימן ומגמתי.

חברו של התובע מר חלבי רוקן אשר היה עמו ברכב בליל התאונה העיד כי התאונה בכלל התרחשה בתוך תחנת הדלק, כאשר הנתבע נכנס אליה אחרי רכב התובע, ניסה לבלום את רכבו, החליק ופגע בהם. כאשר נשאל מר רוקן על הפגיעה הנוספת הוא טען כי אינו זוכר אירוע פגיעה נוסף. קשה להבין כיצד החמיץ מר חלבי את הפגיעה בצד ימין של הרכב אשר גרמה לנזק ניכר בהתאם לחוות דעת שמאי התובע והדבר מעמיד באור בלתי מהימן עדותו של עד זה, כמו גם מיקום התאונה הנטען על ידו.

דווקא הנתבע והעד מטעמו מסרו גרסה אחידה ברורה והגיונית לאשר אירע באותו הלילה. הנתבע הודה בכנות גמורה כי נסע אחרי רכב התובע. התובע בלם בפתאומיות ורכבו הסתחרר בשל תנאי הכביש אשר היה רטוב מגשם ומן המהירות בה נסע. הנתבע ניסה לבלום את רכבו שלו אך ללא הועיל ומשכך פגע קלות ברכב התובע בחלקו השמאלי אחורי. הנתבע הבהיר כי "שפשף" את רכב התובע. אף שהדבר אינו משרת את מטרותיו, העיד הנתבע בכנות גמורה על אשר אירע והעיד כי אכן פגע ברכב התובע באופן המתואר על ידו.

עד הנתבע, מר רוחאנא שב וחזר על תיאור המקרה והבהיר כי אכן רכב הנתבע הוא שנסע במהירות, עצר בפתאומיות, החליק ונעמד באמצע הכביש. הנתבע אשר נהג במהירות סבירה, ביקש לבלום אף הוא אך פגע ברכב התובע ו"שפשף אותו קלות" (עמ' 10 שורות 18-19 לפרוטוקול).

עדויות הנתבע והעד מטעמו הותירו רושם מהימן וגרסתם עדיפה עלי מגרסאותיו השונות של התובע לאופן קרות התאונה. בשל ריבוי גרסאות התובע והסתירות המהותיות שביניהן, לא ניתן לקבוע כי הוא הוכיח את אופן קרות התאונה, לא באופן המתואר בכתב התביעה, אף לא באופן המתואר בתצהיר עדותו הראשית, בוודאי שלא באופן בו תיאר את קרות התאונה בחקירתו בבית המשפט.

אני קובעת איפוא כי התאונה אירעה באופן המתואר בידי הנתבע.