תא"מ 39668-03-16 מאירי נ' אקספון 018 בע"מ

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 5/8/16 בהעדר הגנה.

הנתבעת לא שוללת שבוצעה לה המצאה למשרדי החברה, אלא שלטענתה לא נותב כתב התביעה לגורמים המתאימים לצורך טיפול בה. בנסיבות אלה אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק. בצד האמור, רשאי בית המשפט לשקול לבטל את פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך איזון בין סיבת המחדל וסיכויי ההגנה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395).

לעניין המשקל היחסי של שני השיקולים, מאחר שביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כרוך בזכות החוקתית לגישה לערכאות (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינזון, ניתן ביום 27/02/01), הרי משלא מדובר בזלזול בוטה של המבקשת כלפי בית המשפט מכוח חובתה כבעלת דין, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר משקלו היחסי העדיף של השיקול השני (פס"ד כהן לעיל, ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון, פ"ד מח (1) 830).

לאור האמור, יש לבחון בעיקר סיכויי ההצלחה בהגנה. הלכה היא כי אין הנתבע חייב להראות הגנה איתנה ובטוחה, אלא ניתן להסתפק לצורך הליך זה בהגנה אפשרית בלבד (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 343 וההפניות שם (מהדורה שמינית, 2005)).

קודם לאמור יש לדון בטענה כי מדובר בבקשה שהוגשה מעבר ל- 30 הימים מיום שהומצא פסק הדין. הבקשה הוגשה ביום 10/10/16. לטענת הנתבעת פסק הדין הומצא לה ביום 6/10/16 בעוד שלטענת התובע המציא לנתבעת את פסק הדין בהודעת דוא"ל עוד ביום 6/9/16. ספק אם המצאה של פסק הדין באמצעות דוא"ל לכתובת דוא"ל כללית של הנתבעת מהווה המצאה כדין. ואולם למען הסר ספק אדון בטענה ובכלל זה במהות ה'טעם המיוחד' הנדרש לצורך הארכת המועד להגשת הבקשה.

אכן, בעבר נטה בית המשפט לראות את "הטעמים המיוחדים" ככאלו שתלויים בנסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת בעל הדין (כך לדוגמה בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872). וכך, טעמים הקשורים בבעל הדין עצמו או בא כוחו לא התקבלו כמצדיקים הארכת מועד (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 890 (מהדורה שביעית, 1995); ע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע – חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ, פ"ד מ(1) 57). עוד נקבע כי חשיבות העניין לכשעצמו אינה בבחינת טעם מיוחד (בש"א 3112/99 קהתי נ' יורשי המנוח זוהיר. ניתן ביום 29/8/99). כך גם נימוקי ההגנה עצמם או סיכויי ההצלחה לא הצדיקו לכשעצמם הארכת מועד, אלא נדרש עדיין טעם מיוחד חיצוני להם (רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה. ניתן ביום 5/12/00).

ואולם, ניתן להבחין בהגמשה מסויימת בפסיקה ומתן משקל שונה ל"טעם המיוחד" הנדרש בהתאם לטיב ההליך (ע"א 6842 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904), באופן שבתי המשפט לוקחים בחשבון את סיבת הטעות, מידת הזלזול בבית המשפט או בחובה כבעל דין, (ע"א 8547/96 אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין, ניתן ביום 10/3/99; בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702) ואף מתן משקל לסיכויי ההליך העיקרי (רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי. ניתן ביום 3/1/13). הכל תוך התחשבות במידת האיחור ומידת הפגיעה בהסתמכות של הצד שכנגד. הגמשה זו מקורה בתפיסה משתרשת לפיה לא ראוי שיינתנו פסק דין על יסוד נימוקים טכניים או מחדלים של בעלי הדין, שניתן היה לרפאם, ככל שנדרש, בפסיקת הוצאות מתאימות לטובת בעל הדין שכנגד, הכל כדי להגשים את התכלית של הזכות החוקתית של גישה לערכאות. לאחרונה חיזק בית המשפט העליון המגמה האמורה תוך שקבע כי יש לאזן בין שיקולי סופיות הדיון, יעילותו, התנהגות הצדדים ותום ליבם, נסיבות האיחור, ההשלכות על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וסיכויי ההליך (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטארפלסט תעשיות 1967 בע"מ. ניתן ביום 21/4/15).

מכל האמור אני מוצא שלאור טענות ההגנה ובכלל זה גובה הסכום שנפסק ולאור מועד האיחור, ככל שהיה כזה, יש משום הצדקה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין.

לגופה של הבקשה לביטול פסק דין, טענה הנתבעת לאי דיוקים בגירסה העובדתית של התובע וכן טענה לטעות אנוש באי ניתוקו של התובע משירות מייד עם פנייתו הראשונה.

די למעשה בטענות שהועלו כדי להוות הגנה אפשרית, המצדיקה במידת ההוכחה הנדרשת בשלב זה, להורות על ביטול פסק הדין ולו מן הטעם שככל שתתקבלנה הטענות לא יהיה לכאורה מקום לפסוק לתובע פיצוי בגבול המקסימלי של סמכותו של בית המשפט לפיצוי ללא הוכחת נזק בנסיבות של אי ניתוק משירות למרות בקשה מפורשת של צרכן.

תוצאה:

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 5/8/16 בהעדר הגנה וסגירת כל תיק הוצל"פ שנפתח בגינו.

הנתבעת תשא בהוצאות התובע סך של 1,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

משהוגש כתב הגנה תקבע המזכירות מועד לישיבה מקדמית בהתאם לסדרי העבודה.