הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בתביעה ובתביעה שכנגד על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
בהתאם להסכמת הצדדים ולסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, הגעתי לכלל דעה לקבל את גרסת נהג רכב התובע 2 (להלן: "התובע") לתאונה ולהטיל את מלוא האחריות להתרחשותה על נהג רכב הנתבעת/התובעת שכנגד.
התובע העיד עדות קוהרנטית ואחידה, לפיה עת שרכב התובעים נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים בכביש מהיר (כביש 6), רכב הנתבעת שהוסע בשול הימני לפניו פגע במעקה הבטיחות מימין לדרך, נהדף במהירות לפני רכב התובע ופגע עם הצד השמאלי קדמי שלו בחזית רכב התובע מימין. מעוצמת הפגיעה רכב הנתבעת הסתחרר, נהדף לשול הימני, ונעצר כשקדמת רכב הנתבעת הפוך לכיוון התנועה, בעוד רכב התובעים נהדף למעקה הבטון משמאל. התובע חזר על גרסה זו גם בחקירה נגדית ממושכת בה נחקר. גרסת התובע בעדותו נתמכה בעדות אשתו של התובע שנסעה ברכב וישבה במושב הקדמי מימין, ואחידה לגרסתו בטופס ההודעה. התרשמתי מעדותו של התובע ומכנותה, ומצאתי לתת בה אמון ולהעדיפה על פני גרסת נהג רכב הנתבעת לתאונה.
קיים קושי להסתמך על גרסת נהג רכב הנתבעת לתאונה, ולקבלה. גרסת נהג רכב הנתבעת, לפיה התאונה ארעה עת שרכב התובעים סטה מהנתיב השמאלי בו הוסע לנתיב הימני בו הוסע רכב הנתבעת, פגע ברכב הנתבעת והדפו לעבר מעקה הבטיחות, מובאת לראשונה בעדותו של נהג רכב הנתבעת, כשנתיים לאחר התאונה. לדברי נהג רכב הנתבעת בעדותו, הוא אינו חתום על טופס ההודעה (ה/1) ואינו זוכר אם זו הגרסה שמסר (עמ' 10 שו' 17). כך, שלא ניתן להסתמך על טופס ההודעה שהוגש על ידי הנתבעת (נ/1). בנסיבות אלה, ולאור ריחוק הזמן בין מועד התאונה לבין מועד עדותו של נהג רכב הנתבעת, קיים קושי להסתמך על עדותו של נהג רכב הנתבעת, וביתר שאת לאור דבריו: "עברו שנתיים מאז ואני לא זוכר מה נכון ומה לא מתוך מה שנמסר" (עמ' 10 שו' 18-19) וכן משנהג רכב התובעת לא זכר את מקום התאונה כשהוצגה לו תמונת זירת התאונה (עמ' 10 שו' 12).
בנוסף, בעוד שהתובע ואשתו שנסעה עמו ברכב תיארו את מהלך התאונה אותה ראו בעיניהם, נהג רכב הנתבעת אישר כי ראה את רכב התובעים רק לאחר התאונה (עמ' 11 שו' 7). מכאן שגם מטעם זה לא ניתן לקבל את גרסתו לסטיית רכב התובעים, אותה לא ראה.
נהג רכב הנתבעת טען בעדותו כי בעקבות התאונה רכב הנתבעת נהדף לשמאל לנתיב השמאלי (עמ' 10 שו' 3). גרסה זו אינה מסתברת עם עדותו של נהג רכב התובעת שרכב התובעים שנסע משמאל לרכב הנתבעת, פגע בצד שמאל של רכב הנתבעת. כן לא ניתן לקבל את גרסת נהג רכב הנתבעת בעדותו לפיה לאחר התאונה הוא סובב חזרה את רכב הנתבעת מהנתיב השמאלי לנתיב הימני (עמ' 10 שו' 3-4). גרסה שאינה עולה בקנה אחד עם עוצמת הנזק ברכב הנתבעת, ואף אינה מסתברת עם קיומו של מוקד נזק ימני ברכב הנתבעת.
לכך יש להוסיף כי הנתבעת לא הביא לעדות את אשתו של נהג רכב התובעת, אשר נסעה עמו ברכב הנתבעת במועד התאונה. מחדל זה פועל לחובת הנתבעת ומקים חזקה נגד קבלת גרסתה.
זאת ועוד, מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים, מסתברים עם גרסת התובע, יותר מגרסת נהג רכב הנתבעת. רכב התובעים, על פי דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה ותמונות הנזק, ניזוק בחזית ימין קדמית. מוקד הנזק ברכב הנתבעת, על פי דוח השמאי שצורף, הוא בצד שמאל של הרכב וכן בחזית ימין ובכנף קדמית ימנית. קיומם של שני מוקדי הנזק ברכב הנתבעת, בחזית ובצד ימין של הרכב וכן בצד שמאל של הרכב, תומכים בגרסת התובע ואינם מסתברים עם גרסת נהג רכב הנתבעת לפיה רכב התובעים פגע ברכב הנתבעת בצד שמאל, הדפו לנתיב השמאלי וכי נהג רכב הנתבעת הוא שהחזיר את רכב הנתבעת לנתיב הימני. בנוסף, בתמונות הנזק ברכב הנתבעת במוקד השמאלי נראית פגיעת מעיכה בעוצמה במרכז צד שמאל של הרכב, וסימני חיכוך לאור הצד השמאלי של הרכב. סוג ומיקום הפגיעות מסתברים עם עדות התובע, אותה אני מקבלת, כי מעוצמת התאונה רכב הנתבעת שנפגע באמצע צד שמאל, הסתחרר ונהדף לשול הימני, ולא למסלול השמאלי כדברי נהג רכב הנתבעת בעדותו.
בנסיבות העניין לא ראיתי להטיל על התובע אחריות או אשם תורם לתאונה, הגם שהתובע העיד כי כ-30 מטר לפני התרחשות התאונה ראה שרכב הנתבעת נוסע בשול מימין לרכבו והניח שבכוונתו להשתלב בנתיב הנסיעה לפניו. התובע, על פי עדותו, בה נתתי אמון ואותה אני מקבלת, נסע בנתיב הימני בו נסעו כלי רכב, והאט את מהירות נסיעתו מ-90 קמ"ש ל-70 קמ"ש על מנת לאפשר את חזרת רכב הנתבעת למסלול הנסיעה. התובע העיד כי לא יכול היה לבלום או לעבור לנתיב השמאלי ועדותו נתמכה בעדות אשתו, ולא נסתרה על ידי נהג הנתבעת. לא מצאתי כי היה על התובע לצפות כי רכב הנתבעת יפגע במעקה הבטיחות מימין וייהדף כאחת ובמהירות לעבר רכב התובעים שהוסע בנתיבו. התאונה ארעה בנסיעה בכביש מהיר (כביש 6) ולא הונחה בפניי תשתית ראייתית לפיה היה ביכולתו של התובע לבלום, לסטות או למנוע פגיעה לא צפויה זו של רכב הנתבעת ברכבו ולמצער להקטין את נזקיה.
נתתי דעתי לכך שהתובעים לא הביאו לעדות את סייר כביש 6 שראה את התאונה ולא הציגו תמונות שצילם ממקום התאונה. התובע הניח את דעתי בעדותו שפנה לקבל את פרטי הסייר ואת התמונות שצולמו על ידו ולא נענה. מדובר בעד שאינו בשליטת התובעים, ואף אם היה על התובעים לפנות בבקשה לבית המשפט, לא מצאתי בכך לגרוע מקבלת גרסת התובע לתאונה. גרסה בה נתתי אמון, והיא מסתברת עם מוקדי הנזק.
אשר על כן ולאור כל האמור אני מטילה את מלוא האחריות לתאונה על נהג רכב הנתבעת.
לאור קביעתי זו, אני מקבלת את התביעה העיקרית במלואה, כך שהנתבעת תשלם לתובעת 1 סך של 65,904 ₪ ולתובע 2 סך של 2,943 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה. כן תשלם הנתבעת לתובעת 1 את אגרת המשפט ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 8,124 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
התביעה שכנגד נדחית. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.
פוטרת את התובעים והתובעת שכנגד מתשלום המחצית השנייה של האגרה.
ניתן היום, ח' אלול תשע"ו, 11 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.
