תא"מ 38279-02-16 בית ספר נזירות נצרת (שפרעם) ע.ר.500301809 נ' באבא ואח'

ההליך וטענות הצדדים

בפני תביעה כספית לתשלום חוב שכר לימוד, דמי פיתוח ושירותים בסך 30,972 ₪.

התובע הנו בית ספר מוכר שאינו רשמי בעל סניפים ביישובים שונים, ביניהם שפרעם (להלן: "בית הספר"). הנתבעים הנם בני זוג, תושבי העיר שפרעם והורי התלמידים לבנת, ג'ואנה ולואי באבא, אשר רשמו את ילדיהם לבית הספר.

לטענת בית הספר הפרו הנתבעים את התחייבותם לשלם לבית הספר עבור שרותי החינוך שניתנו לילדיהם. בין הצדדים אמנם לא נכרת הסכם בכתב, אולם בתחילת כל שנת לימודים שלח בית הספר להורי התלמידים, לרבות הנתבעים, מנשרים הכוללים מידע אודות גובה שכר הלימוד, דמי הפיתוח והשירותים לאותה שנה. טוען בית הספר כי מששלחו הנתבעים את ילדיהם ללמוד בבית הספר, קיבלו את הצעת בית הספר ביחס לתשלומים שעליהם לשלם בגין הלימודים.

לטענת בית הספר צברו הנתבעים חוב של 22,764 ₪ (ללא הפרשי ריבית והצמדה) בגין שכר לימוד, דמי פיתוח ושירותים עבור התקופה שמשנת הלימודים התשנ"ד ועד שנת הלימודים התש"ס (2004-5 עד 2009-10). בית הספר תובע את החוב בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, ממועד היווצרות החוב ועד למועד הגשת כתב התביעה, סך הכל 30,792 ₪ (סעיף 20 לכתב התביעה).

לטענת הנתבעים הדרישה לתשלום שכר לימוד, דמי פיתוח ושירותים אינה חוקית משני טעמים: הראשון, ילדיהם זכאים לחינוך חינם מכוח חוק לימוד חובה, תש"ט-1949 (להלן: "חוק לימוד חובה"); השני, בהתאם לסעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה וסעיף 28(ג) לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969, זכאי בית ספר מוכר שאינו רשמי לגבות כספים רק אם התקבל אישור שר החינוך לגובה שכר הלימוד, כאשר בענייננו לא הציג בית הספר אישור כאמור.

עוד טוענים הנתבעים כי החוב התיישן ביחס לשנות הלימודים הקודמות לשנת הלימודים התש"ס וכי הסכומים המפורטים בתביעה מוגזמים. לחלופין טוענים הנתבעים כי התביעה לוקה בשיהוי.

בישיבת יום 26.10.2016 הסכימו הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה (סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984ׂ) לאחר הגשת סיכומים קצרים בכתב.

דיון

כעולה מטענות הצדדים הנם חלוקים בנקודות הבאות:

1.חוקיות גביית שכר לימוד, דמי פיתוח ושירותים על-ידי בית הספר;

2.התיישנות התביעה;

3.שיהוי;

4.גובה החוב.

נדון בטענות אלה כסדרן.

חוקיות גביית שכר לימוד, דמי פיתוח ושירותים על-ידי בית הספר

סעיף 6(א) לחוק לימוד חובה מגביל את הזכאות לחינוך חינם ללומדים במוסדות חינוך מוכרים ורשמיים בלבד. מאחר ובית הספר הנו מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי (כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק לימוד חובה), הנו זכאי לגבות שכר לימוד. כך עולה אף מהוראות סעיפים קטנים 6(ג) ו6-(ד) לחוק לימוד חובה הדנים במצב שבו ילד הזכאי לחינוך חינם אינו יכול לקבל חינוך זה במסגרת בית ספר מוכר ורשמי באזור מגוריו.

אכן, כבר בבג"ץ 4363/00 ועד פורייה עלית על ידי היושב ראש איתן רון נגד שר החינוך, פ"ד נו (4), 203 (עמוד 217) נקבע כי כאשר עומדת בפני ההורים אפשרות לשלוח את ילדם לבית ספר מוכר ורשמי באזור מגוריהם והם שולחים אותו לבית ספר מוכר שאינו רשמי, הרי בעשותם כן הם מקבלים על עצמם את נטל התשלומים הכרוך בלימודים בבית ספר זה. לעומת זאת, כאשר אין באפשרות ההורים לשלוח את ילדם לבית ספר מוכר ורשמי באזור מגוריהם, הרי החבות בגין שכר הלימוד תוטל על המדינה, כקבוע בסעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה. לעניין זה ר' גם בג"צ 5378/08 אסמעיל אברהים אבו לבדה נגד שרת החינוך (פורסם בנבו).