תא"מ 37744-05-14 מטרודן באר שבע בע"מ נ' רזישב ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 8,950 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 05.11.2012, בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר XXXXX (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב, מ"ר XXXXXX (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת מטעם הנתבעות.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותה של נהגת רכב הנתבעות לקרות התאונה היא בשיעור 20%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1.אני מעדיף את גרסתן של עדות הנתבעות, שהייתה קוהרנטית, רציפה וסדורה, על פני גרסתו של נהג האוטובוס, שהייתה מהוססת ומתחמקת.

5.2.אין חולק כי רכב הנתבעות נעצר במפרץ תחנת האוטובוס. הצדדים חלוקים באשר למיקום עצירתו של רכב הנתבעות. הנתבעות טוענות כי רכבן נעצר בתחילת מפרץ תחנת האוטובוס ואילו התובעת טוענת כי הוא נעצר במרכזו.

במחלוקת זו אני מקבל את גרסתן של עדות הנתבעות, שכאמור הייתה מהימנה עליי יותר מאשר עדותו של נהג האוטובוס.