תא"מ 37255-05-13 אבטיסאם נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לאפשר לה לצרף מסמכים נוספים שלא צורפו על ידה לכתב ההגנה המתוקן שהגישה מטעמה.

המדובר הוא בשני מכתבים שנשלחו אל התובעת, הנושאים את התאריכים 28/12/2009 ו- 23/02/2010 בהם הודיעה הנתבעת לתובעת, כי היא דוחה את תביעתה בהתאם לממצאי החוקר שבדק את טענותיה וכן, במכתב ששלחה התובעת אל הנתבעת ביום 14/9/2010, בו ביקשה לערער על החלטת הנתבעת כאמור לעיל.

ביום 8/5/2014 התקיים דיון ובו עלה קיומם של המסמכים שצירופם מבוקש כעת, והרלוונטיות שלהם להליך, לאור טענת התובעת כי היא לא ידעה מיהי חברת הביטוח שביטחה אותה וכי כל ההתנהלות בעניין זה התנהלה אל מול הסוכן שלה ולא מולה. הדברים הועלו בהקשר לטענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת.

התובעת התנגדה לבקשה לצירוף המסמכים. על פי הנטען על ידה, המדובר הוא בהליך שנפתח בסדר דין מהיר ומכורח היותו כזה, על הנתבעת היה לצרף את כל המסמכים המצויים ברשותה ובשליטתה לכתב הטענות מטעמה. עוד נטען, כי בהתאם לתקנה 114 א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו, לא יהיה רשאי להגיש את אותו המסמך כראיה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט ולאחר שהראה כי היה הצדק סביר למחדלו. התובעת טענה, כי במקרה דנא, לא הייתה מניעה כלשהי מהנתבעת לצרף את המסמכים לכתב הטענות מטעמה ולא הועלה נימוק של ממש מצידה להיעתרות לבקשה.

הנתבעת השיבה לתגובת התובע וטענה בין היתר, כי התובעת מבקשת למנוע מבית המשפט מלעיין במסמך מהותי שהיה עליה לצרף בעצמה ולגלותו במסגרת הגשת התביעה על ידה, הוא מסמך התגובה ששלחה למכתב הדחייה שנשלח לכתובתה. לטענת הנתבעת, מסמכים אלו הנם מהותיים, שכן הם מצביעים על כך שהתביעה הוגשה לבית המשפט בחלוף תקופת ההתיישנות, קרי בחלוף למעלה מ- 3 שנים ממועד משלוח תשובת הנתבעת לתובעת. עוד טענה הנתבעת, כי התיק מצוי בשלב מוקדם והתקיימה בו ישיבת קדם משפט אחת בלבד, כך שלא צפוי להיגרם נזק כתוצאה מהצירוף המבוקש. אדרבא, מאחר והמדובר הוא במסמכים מהותיים שעתידים להשפיע על ההכרעה בתיק זה, יש לראות בצירופם משום הליך מחייב על מנת לסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת ולפסוק נכונה בפלוגתאות העומדות לפתחו.

דיון והכרעה:

תקנה 214ח לתקנות קובעת, כי:

"(א) לכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יצרף בעל דין רשימה של המסמכים הנוגעים לענין הנדון, המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו, ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה.

(ב)היה המסמך מצוי ברשות מגיש כתב הטענות, יצרף העתק או תצלום שלו לכתב הטענות; לא היה המסמך מצוי ברשותו, יציין בתצהיר בידי מי, למיטב ידיעתו, הוא מצוי".

תקנה 114א לתקנות קובעת, כי:

"בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לעניינים אחרים".

אכן, מטרת ההליך של סדר דין מהיר הנה "לשחק בקלפים פתוחים" על מנת לקצר ההליך ולאפשר לבית המשפט להתחיל ולדון בתיק, כשכל העניינים הרלוונטיים גלויים ופרושים בפניו ובפני הצדדים, מראש. אין ספק, כי יש חשיבות רבה על הקפדה על הליכים מקדמיים, בכדי לאפשר שמירה על המסגרת הדיונית ועל ניהול הליך תקין ויעיל. דברים אלו יפים שבעתיים כאשר מדובר בהליך מיוחד, כגון סדר דין מהיר, שנקבע לגביו הסדר מיוחד בתקנות. ואולם, ההחלטה בדבר הגשת ראיה שלא על פי סדרי הדין, מסורה לבית המשפט, לפי שיקול דעתו, זאת אם נוכח שהיה הצדק סביר לבעל הדין עת שלא גילה את המסמך. במקרה כזה אף הוסמך בית המשפט "להורות בכל הנוגע להוצאות או לענינים אחרים" כלשון סיפא תקנה 114א לתקנות.