תא"מ 36764-09-15 בן דוד ואח' נ' ירושלמי ואח'

בפני תביעה בסדר דין מהיר בגין נזק שנגרם לרכב מתוצרת מרצדס מ.ר. 96-666-71 (להלן: "הרכב") בעקבות תאונה מיום 30.4.15 (להלן: "התאונה") בה נפגע ע"י רכב שנהג הנתבע 1 וביטחה הנתבעת 2.

מאחר שמדובר בתביעה בסדר דין מקוצר ונוכח הוראות תקנה 214טז(ב) ינומק פסק דין זה באופן תמציתי, כמובן – בהתחשב בשאלות העולות במסגרתו.

הצדדים מסכימים על שאלת האחריות לקרות התאונה ואף מסכימים כי הרכב נמכר לתובע 1 ע"י הנתבעת 2 לפני קרות התאונה וכי שני הצדדים הינם כאלה העוסקים בסחר בכלי רכב.

בעת שהרכב נלקח ע"י התובעת 2 לתיקונים שסוכמו בעסקת המכר קרתה התאונה ונגרמו לרכב נזקים בעטים הוכנס הרכב ע"י התובעת 2 למוסך לשם תיקונם.

טרם ביצוע תיקון נבדק הרכב ע"י שמאי מטעם התובעים אשר קבע בחוות דעתו מיום 21.6.15 כי שווי הנזק במלואו עולה לסך 43,930 ₪, המורכב מנזק בר תיקון בסך 33,240.60 ₪ כולל מע"מ, מירידת ערך בסך 9,250 ₪ ומשכר טרחת שמאי בסך 1,440 ₪ כולל מע"מ.

ההערכה בוצעה באופן גלובאלי, טרם תיקון, בהנחה כי "החלפים המופיעים ברשימה ניזוקו ללא אפשרות ו/או כדאיות תיקון וטעונים החלפה" (מתוך תיאור הנזק בחוות הדעת מטעם התובעים).

שמאי הנתבעים בדק את הרכב ביום 14.7.15, לאחר ביצוע התיקון, ולטענתו גילה כי החלקים שניזוקו לא הוחלפו אלא תוקנו ועל כן הפחית את גובה הנזק באופן שישקף עלות של תיקון החלקים שניזוקו ולא החלפתם וכך העריך את הנזק בר התיקון בסך 10,348 ₪ כולל מע"מ, ובסה"כ העריך השמאי מטעם הנתבעים את נזקי התובעים בגין התאונה בסך של 19,599 ₪.

הנתבעת 2 דרשה מן התובעים את חשבונית התיקון כתנאי לפיצוי, באשר לטענתה לאחר ביצועו לא ניתן לקבל דרישת תשלום גלובאלית אלא את השבת עלות התיקון, אולם הללו לא המציאו אותה, וכפי שהוסבר במהלך הדיון נבע הדבר מכך שהסכום לא שולם עד עתה לאחר שהתובעת 2 סיכמה עם המוסך כי תשלם רק לאחר שתקבל את הפיצוי.

יוער כי שמאי הנתבעים לא חלק על טיב הנזקים או על ירידת הערך וכי הנתבעת 2 שילמה 1,220 ₪ עבור שכר טרחת השמאי מטעם התובעים לאחר קיזוז המע"מ, שכן התובע 1 עוסק בסחר בכלי רכב.

התובעים טוענים כי גם אם לא בוצע תיקון בפועל הפסיקה קובעת כי יש לפצות את הניזוק בגין מלוא הנזק, במידה שזה הוכח כדבעי, וטענתם היא כי מאחר שעצם הנזקים לא הוכחש על ידי הנתבעים היה עליהם לפצותם בגינם במלואם על פי חוות דעת השמאי מטעמם.

לטעמי טענה זו והפסיקה הקובעת כך אינן רלוונטיות למקרה, זה באשר אין חולק כי בוצע תיקון בפועל ועל כן אין הגיון בפיצוי עבור שווי תיאורטי שאינו משקף את עלותו הריאלית.

כידוע אין כוונת דיני הנזיקין להביא להתעשרות הניזוק אלא להשיב לו את הנזק שנגרם לו בפועל וכאשר רכב תוקן הרי שלגבי רכיב הנזקים שתוקנו יש להשיב רק את עלות התיקון בפועל.

הוכח כי התובעת 2 מקיימת קשר קבוע עם מוסכים, הינה חברה אחות לחברת ליסינג שגם כלי הרכב שלה מטופלים במוסכים קבועים ואף התובע 1 עוסק בסחר בכלי רכב וברור כי קיים דמיון למקרה בו עוסק פסק דינו של כב' השופט שינמן בתיק 33147-11-14 אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ. הראל חברה לביטוח ואח' (23.2.2015) ויש צורך בהוכחת עלות התיקון בפועל.

הדבר בולט במיוחד לאחר שהוכח כי המוסך המתקן הסכים להמתין עם קבלת התשלום עבור תיקון שבוצע לפני למעלה משנה עד שיקבלו התובעים את הפיצוי, וברור כי מדובר במערכת יחסים המקנה לתובעת 2 יתרונות לעומת לקוח מזדמן העלולים להשפיע גם על עלות התיקון בפועל.

בנסיבות אלה יש מקום לדרישת הנתבעים לקבל חשבונית המעידה על עלות התיקון בפועל.

התובעים חלקו על קביעת השמאי מטעם הנתבעים כי החלקים שניזוקו תוקנו ולא הוחלפו וניסו בחקירתו לקעקע את גרסתו בנושא זה, בין היתר תוך הצבעה על צילומי הרכב לאחר תיקונו, אולם השמאי מטעם הנתבעים הצביע בתמונות על סימנים משכנעים לכך שמדובר בתיקון ולא בהחלפה (ראה עמ' 13 לפרוטוקול) ואף הבהיר היטב מדוע צילום המק"ט לא היה משנה את התוצאה.

יש להזכיר כי התובעים לא טרחו להעיד את השמאי מטעמם או נציג מן המוסך או כל גורם אחר היכול להעיד כל החלפים הוחלפו ולא תוקנו או לפחות להגיש חוות דעת נגדית לענין עלות התיקון בפועל, אשר תבסס את תביעתם גם לאור ביצוע התיקון.