תא"מ 36663-11-13 ש. שלמה רכב בע"מ נ' רחמים ואח'

1.בתביעת השיבוב שהגישה התובעת, טוענת היא, כי ביום 10/4/13, שעה שהרכב המבוטח על ידה נסע בכיכר בהרצליה בנתיב הימני, סטה רכב הנתבעים מן הנתיב השמאלי לנתיב הימני ופגע בו. כתוצאה מכך נגרמו הנזקים הנתבעים בתביעה ואשר הוערכו על ידי שמאי מטעם התובעת ובהתאם לחוות הדעת המצורפת לכתב התביעה.

2.בכתב הגנתם, טענו הנתבעים, כי רכבם נסע בכיכר ואילו רכב התובעת התפרץ לכיכר מבלי ליתן זכות קדימה, ומכאן שהתאונה נגרמה באשמתו.

3.בדיון שנערך בפניי, חזר עד התובעת, אשר נהג ברכב, על האמור בטופס הודעתו, שהוגש לחברת הביטוח בסמוך לאחר התאונה. לטענתו, בזמן סטית משאית הנתבעים מנתיב שמאלי בכיכר לנתיב ימני, פגעה היא ברכבו בדלת השמאלית אחורית כמודגם בתמונות שהוגשו לעיונו של בית המשפט וסומנו ת/2. העד אף הציג לבית המשפט סרטון דרך מחשבו הנייד המתעד את שקורה בכיכר זו נוכח עומס התנועה בבוקר. יצוין, כי התרשמתי מעדותו של עד התובעת כעדות אמינה ומהימנה שתאמה את הודעתו לחברת הביטוח ואת תמונות הנזק.

4.עדותו של עד הנתבעים נשמעה במועד נוסף שנקבע לשמיעתו, נוכח אי התייצבותו של העד לדיון שנקבע לדיון קודם, למרות שזומן כדין. בעדותו בפניי, טען עד הנתבעים, הוא הנתבע 1, כי עצר את רכבו בכיכר טרם השלמת הסיבוב בה בכדי שלא לפגוע ברכב אחר שביקש להיכנס אל הכיכר, ובזמן עצירתו בנתיב השמאלי הגיח רכב התובעת מן הנתיב הימני ופגע במשאית בה נהג. כן ציין, כי רכב התובעת נכנס למרווח שבינו לבין הרכב האחר. לטענתו, ראה את הנזק שנגרם לרכב התובעת אולם נזק זה אינו תואם את הנזק המודגם בתמונות שהוצגו לעיונו בתביעה זו, וכל שנגרם לרכב התובעת היתה שריטה בחלק האחורי של הרכב. כמו כן, לטענתו, צילם הוא את האירוע ואת הרכבים, אולם, תמונות אלו נמחקו ואין בידו את הטלפון. עדותו זו של העד בפניי נמצאה כעדות שונה לחלוטין מן העדות שמסר בטופס ההודעה לחברת הביטוח בסמוך לאחר קרות התאונה. בהודעתו לא ציין הוא כי עצר בכיכר כדי לאפשר לרכב אחר להיכנס ואף לא כי רכב התובעת ניסה להיכנס למרווח שבינו לבין הרכב האחר, אלא שכל טענתו היתה כי רכב התובעת לא נתן לו זכות קדימה. לא ברור על מה נסמכה טענתו לזכות קדימה בכיכר, במיוחד נוכח העובדה הבלתי מוכחשת כי בכיכר מצויים שני נתיבי נסיעה והוא כנוהג במשאית עושה כן בנתיב השמאלי ולא כפי הנדרש ממנו בנתיב הימני. אף לא נטען כי רכב התובעת ביקש לסטות לנתיב השמאלי וכל טענתו לזכות קדימה נותרה עמומה ובלתי מוסברת. לא זו בלבד, אלא שעדותו בחקירה הנגדית מאששת את טענת התובעת לסטית נהג המשאית, שכן זה העיד כי התכוון לפנות ימינה ביציאה הבאה מן הכיכר, ולפיכך, ברור כי נדרש הוא לסטיה מנתיב שמאלי לנתיב ימני. כל טענתו לקיומו של רכב אחר בצומת, שהיה מעורב בדרך כזו או אחרת בתאונה זו הינה טענה מאוחרת, שלא נמצא לה כל בסיס באיזו מעדויות הצדדים. אם לא די בכך, הרי שאף ביחס לסוג הנזק העלה הנתבע 1 טענה מאוחרת בחקירתו, ולפיה לרכב התובעת נגרמה שריטה בלבד, בעוד שבטופס הודעתו ציין במפורש כי דלת שמאל נפגעה. פער זה בין האמור בטופס הודעתו לבין האמור בחקירתו בבית המשפט מוביל למסקנה הבלתי נמנעת לפיה המדובר בעדות לא עקבית ובלתי מהימנה שיש לדחותה על הסף.

5.לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את גרסת התובעת ולהעדיפה על פני גרסת הנתבעים. התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה להוכחת תביעתה לפי מאזן ההסתברויות הנדרש בדין האזרחי, ולפיכך, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 15,646 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19/11/13 ועד לתשלום בפועל, וכן, שכר טרחת עו"ד בסך של 3500 ₪, אגרת בית משפט ושכר העד כפי שנפסק בדיון.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ז, 28 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.