תא"מ 3661-10-14 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' תא"מ 37546-08-14 איי.אי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חלפה ואח'

1.לפניי שתי תביעות כספיות שאוחדו: הראשונה, תא"מ 3661-10-14 (להלן: "התביעה הראשונה"), והשנייה, תא"מ 37546-08-14 (להלן: "התביעה השנייה"), שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים אירעה ביום 31.10.2011 בין כלי רכב, תוצרת רנו, מ"ר 80-122-72, שבעת קרות התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 בתביעה השנייה ובבעלות התובעת בתביעה הראשונה (להלן: "רכב הרנו") לבין כלי רכב, תוצרת טויוטה, מ"ר 89-434-64, שבעת קרות התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 בתביעה הראשונה ובבעלות התובעת 2 בתביעה השנייה (להלן: "רכב הטויוטה") (להלן: "התאונה").

מדובר בתאונה שארעה בצומת בלתי מרומזר אך בעל תמרורי נסיעה ובעת קרות התאונה התנועה בצומת נשלטה בידי הוראות שוטר. טענת התובעת בתביעה הראשונה וטענת שולח ההודעה לצד ג' בתביעה השנייה היא כי מדינת ישראל והמשרד לביטחון שתחת אחריותה פעילות המשטרה, לרבות פעילותו של השוטר לעיל, חבה בפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונה, מאחר שהתאונה נגרמה בשל רשלנותו של השוטר אשר לא הכווין את התנועה בצומת כפי הנדרש.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות, לאחר מספר לא מבוטל של דחיות, שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ושוטר שהכווין את התנועה בצומת.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה הראשונה להתקבל במלואה כנגד הנתבעת 2 ודין התביעה השנייה להידחות.

חרף הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.