תא"מ
בית משפט השלום כפר סבא
|
36444-01-16
06/04/2017
|
בפני השופט:
|
- נגד - |
תובע:
ד"ר עמית יעקב קמה
|
נתבעות:
1. אירית תנהנגל 2. כלל חברה לביטוח בע"מ
|
פסק דין |
1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 4.8.2015 בתל אביב. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 13,051 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, שכר שמאי ובזבוז זמן.
2.המחלוקת בין הצדדים אינה בשאלת האחריות לקרות התאונה, אלא רק בשיעור הנזק.
3. אין חולק, כי רכב התובע עמד בשל מופע אור אדום ברמזור, ורכב הנתבעות, שהיה מאחוריו, פגע בו. הצדדים חלוקים בשאלת עוצמת המכה, וממילא, בשאלת הקשר הסיבתי בין אותה מכה לבין הנזק הנחזה באחורי רכב התובע.
4.התובע טוען כי המכה היתה בעוצמה לא מבוטלת, שגרמה לו לזעזוע; כי הנזק הנחזה באחורי הרכב לא היה לפני אותה מכה; וכי הרכב הוכנס למוסך תוך יום, ועל כן אין מדובר בנזק שנגרם ממקור אחר, לאחר התאונה.
5.הנתבעת 1 טוענת, כי דעתה הוסחה, וכי רגלה נשמטה מדוושת הבלם, ורכבה נע קדימה מעט, ופגיעתו ברכב התובע לא היתה יותר מאשר "נשיקה". מאידך גיסא, סיפרה כי נבהלה, שכן חששה שפגעה בהולך רגל. היא הכחישה את הנזק הנחזה בתמונות השמאי, וטענה כי לא ראתה נזק כזה באותו מועד, בעוד ראתה נזקים ישנים (שחלקם נראים גם בתמונות השמאי, ולגביהם אישר התובע כי לא נגרמו באותה תאונה).
6.לאחר ששמעתי את העדויות הצדדים, וראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, לרבות תצלום המראה את שני כלי הרכב זה מאחורי זה, בזמן אמת, אני מעדיף את גרסת התובע, אותה מצאתי מהימנה יותר מרעותה, בין היתר מסיבות אלה: הנזק המתואר נחזה בבירור בתמונה שצולמה מיד לאחר התאונה, ונראית תואמת את גובה המגן הקדמי של רכב הנתבעות – האפשרות שהתאמה כזו תהיה מקרית אינה מסתברת במיוחד; קשה לייחס משקל רב להערכת עוצמת המכה של הנתבעת 1, בשים לב לכך שלא היתה מרוכזת, ואף סברה שפגעה בהולך רגל, למרות שהיתה בכביש, מאחורי רכב אחר – הדעת נותנת, כי המכה יכולה היתה להיות חזקה יותר מכפי תחושתה, ויתר על כן, הדעת נותנת כי אלמלי היתה זו מכה של ממש, לא היתה נבהלת מאפשרות הפגיעה בהולך רגל.
7.משכך, אני קובע כי בתאונה המדוברת נגרמו הנזקים לחלק האחורי של הרכב, שזוהו ע"י השמאי.
8.נותר צורך להתייחס לשאלת ירידת הערך. התובע אישר בעדותו, כי רכבו כבר נפגע מאחור בתאונה קודמת. דו"ח השמאי של אותה תאונה מלמדנו, כי נקבעה ירידת ערך של 1%. מכאן, כי לא ניתן לאשר את מלוא ירידת הערך שקבע השמאי הפעם (1.5%), שכן, מטבע הדברים, אין ירידת ערך מצטברת בשל פגיעות רצופות באותו מוקד. אני קובע, אפוא, את סכום הפיצוי עבור ירידת הערך בשיעור של 0.5%, ומערך הרכב אני מפחית 1%, דהיינו: 431 ₪, במקום 1,306 ₪.
9.נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לנזקים כלליים, אני דוחה רכיב זה של התביעה.