לפניי בקשה שהגיש הנתבע מס' 2 לחיוב התובעת בהפקדת ערובה בסך 75,000 ₪, לתשלום הוצאותיו, וזאת בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-,1999 [להלן: "חוק החברות"]. ולחלופין תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
המבקש עמד בבקשתו על כך שנקודת המוצא היא כי יש לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להוצאות משפט ורק כיוצא מן הכלל אין לעשות כן, ועל אחת כמה וכמה שיש לנהוג כך הכא, משלטעמו סיכוייה של התביעה כנגדו הינם אפסיים. בתגובתה הלינה התובעת על כך שהבקשה הוגשה מבלי שצורף לה תצהיר לאימות העובדות הנטענות, ועל כך שטענת הנתבע מס' 2 לעניין היותה של התובעת "חברה קיקיונית שאינה מוכרת" הינה סתמית, ואחזה בכך שלא בנקל יורה בית המשפט על הפקדת ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל דין אחר. המשיבה צרפה אסמכתאות המעידות לשיטתה על איתנותה הכלכלית, עמדה על כך שסיכויי התביעה טרם התבררו, וסברה כי סכום הערובה שנדרש על ידי הנתבע מס' 2 הינו מופרז בהתחשב בהיקף התביעה, ולחילופין יש לחייבה בהפקדת ערובה בסכום סביר.
בכור הוראת סעיף 353א' לחוק החברות מקנן המתח בין התכליות המשולבות של הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וצמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, לבין הרצון לאפשר את הגישה לבתי-המשפט לשם הגנה על זכויות. כן עמדה הפסיקה על כך שלערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניין הפקדת ערובה – אם בכלל ובאיזה סכום [רע"א 4890/16 טריניטי מערכות מחשוב בע"מ נ' הוצאה מוכרת בע"מ (2016)] והורתה כי בחינת חיוב חברה בהפקדת ערובה תיעשה בשלושה שלבים: בשלב הראשון, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה כאשר על החברה מוטל הנטל להראות כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. בשלב השני, יש לבחון האם מתקיימות נסיבות המצדיקות הימנעות מחיוב בערובה. בהקשר זה יש להביא בחשבון כי בהתאם לחוק, חיוב בערובה הינו הכלל ואילו הפטור הוא החריג, ולבחון האם עצם הטלת ערובה שנועדה להגן על זכות הקניין של הנתבע פוגעת במידה העולה על הנדרש על זכות הגישה לערכאות של התובע. סיכויי התביעה יכולים אף הם להילקח בחשבון בשלב זה, אולם זאת רק במידה שניכר כבר על פני הדברים ומבלי להיכנס לבחינה רחבה, כי מדובר בסיכויים גבוהים או קלושים במיוחד. בשלב השלישי, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולהבטיח שתהיה מידתית ותאזן נכונה את כלל השיקולים הרלבנטיים, ובפרט את ההתנגשות בין הזכויות החוקתיות של הצדדים: זכות הקניין של הנתבע מזה וזכות הגישה לערכאות של התובע מזה [רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 646 (להלן – "פרשת אויקל"), רע"א 10367/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009), רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (2008) רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (2011)].
לטעמי לא הצליחה התובעת לסתור את החזקה לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות, וזאת משכשלה להוכיח כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע מס' 2, אם יזכה הוא בדין. התובעת הסתפקה בהפניה, במסגרת התצהיר התומך בתגובתה, לשני דפים מחשבון בנק שצורפו לתצהיר ובהם מופיעה יתרות זכות, ברם משקלם של אלה אינו מספיק על מנת להוציא את התובעת מן הכלל. הגשת מסמכים כאמור המתייחסים לשני מועדים אקראיים, דומה לפתיחת שני חרכים דקים בין אצבעות כף יד המכסות את העיניים, ורחוקה מלהעניק לבית המשפט את המבט הפנורמי הנדרש על מצבה הכלכלי של התובעת, שהינו תולדת ההשוואה בין מצבת נכסים אל מול מצבת חובות. לצורך סתירת החזקה שבחוק יכלה למשל התובעת לבסס את טענותיה באמצעות הדיווחים לרשויות המס והדו"חות הכספיים המבוקרים שלה, אך היא לא עשתה כן [ראו ת"א 1974-08 אב מואב אחזקות בע"מ נ' יחיאל ליסנר (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.4.12 - להלן – "עניין אב מואב"), תא"ק 35585-08-15 א.ר. מקס יזמות והחזקות בע"מ נ' מגדלי יואב במודיעין בע"מ (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.11.15), וכן תא"ק (קריות) 17603-04-14 משלי גרעין איריס נ' אי.קיו. טק שירותי תוכן בתשלום בע"מ (החלטה מיום 1.12.14)].
למעלה מן הצורך אטעים כי אינני מקבל את טענת התובעת כי בקשת הנתבע מס' 2 לקתה באי צירוף תצהיר, שכן, כאמור, הנטל להוכיח איתנות פיננסית רובץ על כתפי התובעת, והבקשה נסמכה על טיעונים משפטיים, ועל כתבי הטענות.
בנוסף, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מחיוב בערובה. לעניין זה אעיר כי סיכויי התביעה כנגד הנתבע 2 נחזים על פני הדברים כנמוכים, זאת משעילת התביעה כנגדו יסודה בהפרת חוזה נטענת של הנתבעת מס' 1, בה הוא משמש כנושא משרה, ולנוכח הרף הגבוה לחיוב באחריות אישית בנסיבות הללו אשר הוצב על ידי בית המשפט העליון במסגרת פסק דינו בע"א 3807-12 מרכז העיר אשדוד ק.א. בע"מ נ' שמעון ואח' (22.1.15) [וראו בעניין דומה גם את ההחלטה בעניין אב מואב].