לפניי תביעת שיבוב שעניינה נזקי רכב מבוטחת התובעת בתאונה מיום 14.12.2014, בה מעורב רכב הנתבעת (אוטובוס).
הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.
לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובכלל זה את עדותן של נוסעי כלי הרכב, ואת מוקדי הנזק בכלי הרכב, הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות לתאונה באופן הבא:
נהגת התובעת - 30%, נהג הנתבעת - 70%.
על יסוד החומר שלפניי ראיתי לקבוע כי התאונה ארעה לאחר שרכב התובעת סטה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בו הוסע האוטובוס, למרווח שבין האוטובוס לבין הרכב שלפניו, ובלם, בהיותה מסתברת עם מוקדי הנזק בכלי הרכב, יותר מגרסת נהגת רכב התובעת לפיה אוטובוס הנתבעת שהוסע בנתיבה, פגע ברכב התובעת מאחור, לאחר שהאוטובוס בלם והחליק. ואולם לקבוע כי עובר לתאונה רכב התובעת כבר השתלב בנתיב נסיעת האוטובוס, לפני האוטובוס, ולפיכך להטיל את מירב האחריות על נהג אוטובוס הנתבעת, בשיעור שקבעתי.
נהגת התובעת ובעלה שנסע ברכב התובעת, אישרו בעדותם כי במהלך הנסיעה עבר רכב הנתובעת מהנתיב הימני לנתיב השמאלי. אף שתחילה העידה נהגת התובעת, שרכב התובעת נסע בנתיב השמאלי רבע שעה לפני התאונה, בהמשך דבריה היא לא ידעה לומר תזמון מדויק (עמ' 2 שו' 2-6). כשנשאלת נהגת התובעת בחקירתה הנגדית מדוע נוסעי האוטובוס אמרו שנהגה לא בסדר, תשובתה "יכול להיות שבאיזשהו שלב אני נכנסתי אבל זה היה בטוח היה כ-10 דקות או רבע שעה לפני וגם אם כן לא נכנסתי לא בסדר" (עמ' 3 שו' 17-18). לדברי בעלה של נהגת התובעת בעדותו: "...אם עברנו ממולו ועקפנו אז זה לא קשור לתאונה, זה לא באותו זמן... ואם עשינו משהו כזה אז זה לא קשור לזמן התאונה" (עמ' 4 שו' 5 ) וכן :"שאם כן אז זה היה כמה דקות אחרי..." (שו' 6-7). בעלה של נהגת התובעת הוסיף בעדותו כי האוטובוס פגע ברכב התובעת וחזר לנתיבו (עמ' 3 שו' 32), גרסה שלא נזכרה בטופס ההודעה (ת/1) ובכתב התביעה ואף שלדברי נהגת התובעת כתוצאה מפגיעת האוטובוס, רכב התובעת נהדף מעט קדימה (עמ' 2 שו' 22) והרכב שלפני רכב התובעת בלם (עמ' 1 שו' 18-20), לא נטען לפגיעה ברכב שלפנים. נהג הרכב הראשון גם לא הובא לעדות על ידי התובעת, הגם שיכול היה לשפוך אור בעדותו אודות נסיבות התאונה, הצדקת בלימת רכב התובעת ולגבי השיח לאחר התאונה, לאור הסיוע שנתן לנהגת התובעת ובעלה, על פי עדות נהגת התובעת, להחלפת הפרטים (עמ' 2 שו' 26-32). מחדל זה פועל לחובת התובעת. קיים קושי בנסיבות אלה לקבוע ממצאים בהסתמך על עדות עדי התובעת.
מנגד, גרסת נהג האוטובוס לסטיית רכב התובעת לנתיב האוטובוס לפניו, נתמכה בעדותה של נוסעת האוטובוס, הגב' רחנה חפיזה, אשר העידה כי ראתה את סטיית רכב התובעת במו עיניה, ממקום מושבה, מושב שני לאחר הנהג כשהיא יושבת ופניה קדימה (עמ' 11 שו' 2-4, 8-9, 13). תמיכה נוספת יש בעדות נהגת התובעת ובעלה כי נוסעי האוטובוס טטענו לאחריותה. נתתי דעתי לכך כי נהג האוטובוס אישר בחקירתו ששוחח עם נוסעות האוטובוס על התאונה כשהמתין לעדותו, כי נוסעת האוטובוס האחרת העלתה בעדותה גרסה חדשה שלא נטענה על ידי מי מהצדדים, וכי לא הוצג טופס דיווח אוטנטי של נהג האוטובוס, לאחר שנהג האוטובוס אישר בעדותו כי טופס ההודעה נ/1 אינו שלו, לא ידע מה הוא המכתב בכתב יד שצורף לטופס ההודעה, ולדבריו כתב מספר דייוחים בכתב שלא הוצגו (עמ' 6 שו' 28-29, ועמ' 7 שו' 1-3). עם זאת, מוקדי הנזק תומכים במסקנה, כמסקנה מסתברת, כי רכב התובעת סטה לנתיב השמאלי בו הוסע האוטובוס, השתלב, טרם התיישר ובלם.
על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, רכב התובעת ניזוק מאחור, ובתמונות הרכב שהוצגו (ת/2) נראים סימני הפגיעה בחלק הימני האחורי של הרכב. כך גם אישרה נהגת התובעת בעדותה (עמ' 1 שו' 19). אוטובוס הנתבעת, על פי עדותו של נהג האוטובוס שלא נסתרה, ניזוק בחלק הקדמי שמאלי (עמ' 6 שו' 7), לאחר שנהג האוטובוס, בניסיון לבימנע מפגיעה ברכב התובעת, הסיט את האוטובוס לימין תוך כדי בלימה (עמ' 6 שו' 6, עמ' 8 שו' 24-25). אין טענה בכתב התביעה לסטיית אוטובוס הנתבעת, ומוקדי הנזק בכלי הרכב, אינם מסתברים עם פגיעת "פגוש אל פגוש" קלאסית של רכב הפוגע מאחור ברכב המוסע לפניו באותו נתיב, וזאת גם אם האוטובוס בלם והחליק כגרסת נהגת התובעת. מוקדי הנזק (חלק ימני אחורי ברכב התובעת, וחלק קדמי שמאלי של האוטובוס), מסתברים יותר עם המסקנה כי רכב התובעת, לאחר שעבר מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, והשתלב לפני האוטובוס, טרם התיישר ובלם ועם סטיית האוטובוס לימין תוך כדי בלימה.
תמיכה במסקנה כי רכב התובעת השתלב בנתיב השמאלי לפני האוטובוס, אולם טרם התיישר יש בעדות נהג האוטובוס: "היא סטתה שמאלה והתחילה להתיישר ואזאני ברחתי" (עמ' 6 שו' 13-14) והדגים את מנח כלי הרכב בעת התאונה כשרכב התובעת ישר בנתיב השמאלי (עמ' 6 שו' 14-15). בהמשך עדותו טען נהג האוטובוס כי רכב התובעת היה בזווית לפניו, תוך שהבהיר: "היא לא הייתה לגמרי ישרה, בין לבין" (עמ' 8 שו' 27).
שני הנהגים אישרו שהיה עומס תנועה ומזג אוויר גשום. לאור המסקנה אליה הגיעתי לפיה רכב התובעת השתלב לפני אוטובוס הנתבעת, גם אם טרם התיישר, ומוקד הנזק ברכב התובעת (ימין אחורי) בשילוב עדות נהג האוטובוס כי בטרם סטיית רכב התובעת לנתיבו המרחק בין האוטובוס לבין הרכב שלפניו היה 13-14 מטרים כשהאוטובוס, למרות מזג האוויר הגשום ועומס התנועה נוסע במהירות של 50-40 קמ"ש (עמ' שו' 10-13), האחריות המירבית לתאונה מוטלת על נהג האוטובוס אשר פגע ברכב התובעת מאחור, ואף שהיה עליו לצפות כי במרווח שנוצר בין האוטובוס לבין הרכב שלפניו כלי רכב מהנתיב הימני ישתלבו, לא שמר מרחק בלימה מספיק ולא נסע במהירות המתאימה לתנאי השטח.