הנתבעת טוענת, כי את הרכב שכר, הלכה למעשה, פלוני, מר יהושע לוי, שנמנה על ידידי בעלה של הנתבעת. לטענתה, לא חתמה על הסכם השכירות, ולמעשה – לא נכחה כלל במעמד ההשכרה. לדבריה, למר לוי היו עסקים רבים עם התובעת, ובמסגרת זו, נשכר הרכב במטרה לרכשו. הנתבעת טוענת, כי שילמה למר לוי סך 3,500 ₪ מדי חודש בחודשו, בהתאם לסיכום עמו.
הצדדים שניהם הציגו חוות דעת מומחה לעניין החתימה על הסכם השכירות. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של מר יצחק חגג, אשר קבע, ברמת הסבירות הגבוהה ביותר, כי החתימה אינה חתימתה של הנתבעת; מטעם התובעת הוגשה חוות דעתה של גב' מלי קדוש, אשר קבעה ברמת סבירות גבוהה (90%) כי החתימה היא אכן חתימתה של הנתבעת.
לאחר עיון בחוות הדעת, ובחינת החתימות, אני מעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת. די בבחינת החתימות לגופן – הן החתימה שבמחלוקת והן החתימות להשוואה (ויוער כי שני המומחים הסתמכו על אותן חתימות להשוואה) – כדי ללמד על שוני מהותי בחתימות. נראה כי מי שחתם על מסמך ההשכרה הכיר את חתימתה של הנתבעת בקווים כלליים, אך יש שוני מהותי בכתב היד כמו גם באופן החתימה. על כן אני קובע, כי לא הנתבעת היא שחתמה על מסמך ההשכרה.
התובעת זימנה לעדות את מר ניר פריבש, עובד מטעמה שהוא זה שמסר את הרכב נושא ההליך. בתצהירו של מר פריבש הוא ציין מפורשות, כי אינו זוכר את מעמד מסירת הרכב (וראו סעיף 5 לתצהירו). עם זאת, זכרונו של מר פריבש התעורר למרבה הפלא במהלך הדיון, והוא העיד כי הוא זוכר את המסירה –
"...כאילו זה היה אתמול. אומר לך בדיוק איך הוצאתי את הרכב מאולם המסירה. אמנם קשה לזכור אחרי 2012, שעברו כמעט 5 שנים, אבל יש לי זיכרון צילומי יותר מזיכרון של שמות..." (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 29 – 31).
כאשר עומת עם האמור בתצהירו, השיב מר פריבש כי:
"אמרתי שאני לא זוכר את אופן המסירה, אבל את אופן החתימה אני זוכר כמו זה היה אתמול". (עמ' 11 ש' 10 – 11).
אינני נותן אמון בעדותו זו של מר פריבש. כעולה מהמשך חקירתו, משאלות ששאלתי אני (עמ' 11 ש' 16 ואילך), ממועד מסירת הרכב נושא הליך זה ועד עדותו, מסר מר פריבש אלפי כלי רכב. לא מצאתי כל הסבר לכך שדווקא מסירתו של רכב זה נחקקה בזיכרונו, והוא לא נתן כל הסבר מניח את הדעת לעניין זה.
מאידך גיסא, למר פריבש היה תמריץ ברור ומובהק לטעון שהוא זוכר את המסירה, שכן כפי שהעיד מר פריבש:
"אותנו מלמדים מהיום הראשון שאין אפשרות להוציא חוזה השכרה ללא רישיון נהיגה וללא כרטיס אשראי של הבעלים החותם. לשאלת בית המשפט, אין אפשרות למסור רכב לאדם אחר." (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 1 – 3).
מכאן שככל שאכן מסר פריבש את הרכב לא למי שחוזה ההשכרה הוצא על שמו – הוא עבר על נהלי העבודה הפנימיים של התובעת, כך שיש לו תמריץ ברור ומובהק לטעון כי הוא זוכר שהנתבעת נכחה במקום ההשכרה, גם אם לא זה המצב.
בנסיבות אלה, אני סבור שלא ניתן לקבוע ממצא עובדתי שלפיו הנתבעת עצמה חתמה על הסכם ההשכרה – על תנאיו וסעיפיו, והתובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבעת כפופה להוראות ההסכם, לרבות דמי השכירות.