תא"מ 35519-06-16 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אל גמפור ואח'

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב מספר רישוי 77-773-74 (להלן: "רכב התובעות") בתאונה מיום 19.1.2016 בה מעורבת משאית מספר רישוי 27-888-58 (להלן: "משאית הנתבעים").

אין מחלוקת כי ארעה תאונה בין כלי הרכב. גדר המחלוקת נוגע לנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה.

לגרסת נהגת רכב התובעת, עת שרכב התובעת נסע בנתיב הימני ברחוב סוקולוב ברמת השרון בשעה 8:40 לערך והאט את מהירות נסיעתו לקראת פנייה ימינה בחיפוש אחר חנייה, משאית הנתבעים, שנסעה מאחורי רכב התובעת פגעה ברכב התובעת אגב עקיפתו משמאל.

מנגד, לגרסת נהג משאית הנתבעים, בעת שנסע בנתיבו, הבחין ברכב התובעת נעצר והחל בעקיפה כדין. כשמשאית הנתבעים החלה לחזור לנתיב נסיעתה, האיץ רכב התובעת במטרה להיכנס למרווח, שנוצר בין רכב התובעת לבין המשאית, וכתוצאה מכך ארעה התאונה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, בחנתי את הראיות והגעתי לכלל דעה כי התאונה מתרחשת בעת שמשאית הנתבעים שהוסעה מאחורי רכב התובעת, עקפה את רכב התובעת בעת שרכב התובעת במהלך פנייה ימינה ללא סטייה מנתיב הנסיעה, ולפיכך להטיל את מלוא האחריות לתאונה על נהג משאית הנתבעים.

ראיתי להעדיף את גרסת נהגת רכב התובעת לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת נהג משאית הנתבעים. נהגת רכב התובעת העידה שנסעה במהירות נמוכה, בעומס תנועה ויום גשום, בנתיב הנסיעה הימני המתעקל ימינה, כשמשאית הנתבעים מאחורי רכב התובעת. כשרכב התובעת החל את הפנייה ימינה על מנת לחפש חנייה, משאית הנתבעים פגעה ברכב התובעת בחלקו השמאלי אחורי אגב תהליך עקיפתו משמאל, והדפה את רכב התובעת לשפת המדרכה מימין. נהגת רכב התובעת הבהירה כי לא הייתה בעצירה ולאחר התאונה המשאית נסעה לאחור על מנת לאפשר פתיחת דלת הנהג ברכב התובעת. התרשמתי לחיוב מאמינות עדותה של נהגת רכב התובעת. גרסת נהגת רכב התובעת בעדותה הייתה עקבית ואחידה לגרסתה האותנטית בטופס ההודעה מיום התאונה, והיא נתמכת במוקדי הנזק ברכב התובעת ובתמונות כלי הרכב בזירת התאונה לאחר התאונה (בהן נראה רכב התובעת בנתיב הנסיעה בהטיה לימין ולפני הפנייה ימינה, כשגלגל קדמי ימני על שפת המדרכה וסימני פגיעה באבן השפה במדרכה מצד ימין) ובתוואי הנתיב הימני, הנראה מתפצל לפנייה ימינה.

לא השתכנעתי מגרסת נהג המשאית בעדותו לכך שרכב התובעת שהוסע לפניו נעצר ואותת לחנייה וכי משאית הנתבעים, שעקפה את רכב התובעת, חזרה לנתיב הנסיעה כשרכב התובעת ניסה להיכנס למרווח שבין כלי הרכב. גרסת נהג המשאית להיות רכב התובעת בעצירה לצורך חנייה לא הייתה אחידה ונמצאה תלויה על בלימה. בעוד שבטופס ההודעה (נ/1) נמסר שרכב התובעת נעצר ונצמד למפרץ החניה מימין שלא היה, בתמונות כלי הרכב בזירת התאונה לא נראים נתיבי חנייה ורכב התובעת נראה צמוד למדרכה מימין. בנוסף, מעדותו עולה כי קיומו של מקום חנייה בגינו לדברי נהג המשאית רכב התובעת נעצר היא הנחה בלבד. תחילה נהג המשאית היה בטוח בקיומו של מקום חנייה, בהמשך דבריו אישר כי מדובר בהנחה ומשנדחק להשיב האם ראה מקום חניה השיב כי אינו זוכר (עמ' 4 שו' 4-6). גרסת נהג המשאית לכך שהתאונה מתרחשת כשהמשאית סיימה את עקיפת רכב התובעת וחזרה לנתיב הנסיעה, ורכב התובעת נכנס למרווח שבין המשאית לבין רכב התובעת אף היא אינה משכנעת, לאור גרסת נהג המשאית בטופס ההודעה, מוקדי הנזק ברכב התובעת ומיקום כלי הרכב בתמונות כלי הרכב בזירת התאונה לאחר התרחשותה. בעוד שלדברי נהג המשאית בעדותו, המשאית בעת התאונה סיימה את תהליך העקיפה וחזרה לנתיב הנסיעה, בגרסה בטופס ההודעה מטעם הנתבעים נמסר שהתאונה מתרחשת כשמשאית הנתבעים החלה לחזור לנתיב הימני, היינו לפני תהליך השלמת העקיפה ובתמונות כלי הרכב בזירת התאונה נראית המשאית, שהוסעה מאחורי רכב התובעת בנתיב הימני כשחלקה האחורי מקביל לרכב התובעת הנראה בנתיב הימני. מוקדי הנזק בכלי הרכב, אף הם, אינם מסתברים עם גרסת נהג משאית הנתבעים. רכב התובעת, בהתאם לחוות דעת השמאי שהוצגה ניזוק בחלקו האחורי שמאלי ובתמונות כלי הרכב בזירת התאונה נראית המשאית צמודה עם חלקה האחורי ימני לחלקו האחורי שמאלי של רכב התובעת, כשרכב התובעת בהטיה ימינה.

מיקום כלי הרכב בזירת התאונה בשילוב מוקדי הנזק בכלי הרכב מסתבר עם פגיעת המשאית ברכב התובעת שהוסע בנתיבו והתעקל עם נתיב הנסיעה ימינה במהלך תהליך עקיפתו ולא בסיום עקיפתו וחזרת המשאית לנתיב הנסיעה לפני רכב התובעת, כגרסת נהג המשאית, גרסה שסביר שהייתה מתאפיינת בסימני פגיעה בחלק השמאלי קדמי ברכב התובעת שלא נראים בתמונות הנזק. גם הגרסה להתרחשות התאונה אגב נסיעת רכב התובעת למרווח שבין המשאית לבין רכב התובעת במהלך חזרת המשאית לנתיב הימני אינה עולה בקנה אחד עם היעדר סימני פגיעה בחלק הקדמי שמאלי ברכב התובעת. לכך יש להוסיף את חוסר האחידות בגרסת נהג המשאית אשר העיד כי לאחר התאונה הזיז את המשאית קדימה על מנת שנהגת רכב התובעת תוכל לצאת מהרכב, בעוד שבתמונת כלי הרכב מזירת התאונה לאחר התרחשותה נראית המשאית מאחורי רכב התובעת ולא לפניו, מנח התומך בגרסת נהגת רכב התובעת לכך שלאחר התאונה המשאית נסעה לאחור. ממכלול טעמים אלה, קיים קושי להסתמך על עדות נהג משאית הנתבעים ולבסס על יסודה ממצאים.