תא"מ 35243-02-16 ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' אלט ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 17.11.2015, בין כלי רכב, מ"ר 25-307-31 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 15-878-34 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלותו ומבוטח על ידי הנתבעת 2 והתובעת שכנגד בביטוח מסוג מקיף (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק שנגרם לרכבים המעורבים בתאונה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהתיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים ועם ההיגיון הבריא והשכל הישר, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת.

5.2.סבורני, כי רכב התובעת אכן סטה ימינה לעבר נתיב נסיעתו של רכב הנתבעים. איני מקבל את טענת התובעת, לפיה רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור. אם אכן היה מדובר בפגיעה מאחור קלאסית, כפי שטוענת התובעת, דהיינו חזית רכב הנתבעים מול החלק האחורי של רכב התובעת, הרי שהייתי מצפה לראות מוקדי נזק שונים מאשר מוקדי הנזק ברכבים בתיק זה.

מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה – פינה הימינית האחורית ברכב התובעת ופינה השמאלית הקדמית ברכב הנתבעים – מלמדים כי אחד מן הרכבים סטה לכיוונו של השני או שני הרכבים סטו זה לכיוונו של זה. אולם, מאחר שהתובעת טענה כי התאונה ארעה בנסיבות שרכב הנתבעים לא שמר מרחק מרכב התובעת שנסע לפניו ופגע בו מאחור, ואילו הנתבעים טענו כי מדובר בתאונה שארעה בנסיבות שרכב התובעת סטה באחת ימינה לנתיב נסיעתו של רכב הנתבעים, הרי שטענתם של הנתבעים מתקבלת יותר.