ענייננו בתביעה כספית במסגרתה עותרת התובעת לתשלום סך של 52,901 ₪, בגין הפרת התחייבות חוזית נטענת, ובכלל זה אי תשלום דמי יציאה, שירותי תקשורת וציוד קצה.
רקע עובדתי:
1.הנתבעת הינה חברה הממוקמת בקיבוץ רשפים אשר בעמק בית שאן (קיבוץ רשפים יקרא להלן: "הקיבוץ").
כעולה מהראיות, ביום 4.11.12 התקשר הקיבוץ עם התובעת בהסכם לאספקת שירותי תקשורת, במסגרתו נקבעו תנאים מסחריים ותנאים כלליים להתקשרות. בין היתר, נקבעה תקופת התקשרות של 24 חודשים, כמות מנויים פעילים, פרטי ציוד ואביזרים, הוגדר מהו אירוע מפסיק וגובה עמלת דמי יציאה וכיוצ"ב (להלן: "ההסכם"). (ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה וכן לתצהיר התובעת).
2.בהמשך, ביום 11.2.13, הצטרפה הנתבעת להסכם שנחתם מול הקיבוץ, (זאת בניגוד לטענת התובעת כי הנתבעת הצטרפה קודם לכן), וכך עולה הן מההסכם עצמו והן מההתכתבויות בדוא"ל בין נציג התובעת לבין נציג הנתבעת, שצורפו כנספח ב' לתצהיר התובעת (להלן: "נספח ב'"). אציין כבר עתה, כי שם הנתבעת אינו מצוין באופן ספציפי כצד להסכם ואף לשון ההסכם מופנית לקיבוץ, אך למרות זאת, אין זה מפחית מתוקפו של ההסכם ביחסים בין התובעת לנתבעת, ולכך אתייחס בהמשך.
3.במהלך חודש מרץ 2014, ביקשה הנתבעת לסיים את ההתקשרות עם התובעת (ראה נספח ו' לתצהיר התובעת), ובמהלך חודש אפריל ניתקה התובעת את מנוייה.
4.התובעת מייחסת לנתבעת חיובים לפי שני מספרי לקוח, האחד מס' 4.1910.10.00.100000 (להלן: "המספר הארוך") והשני מס' 4.910.10 (להלן: "המספר הקצר"), כאשר לשיטתה המספר הקצר מתייחס "ללקוח הראשי", קרי לנתבעת ולהתחייבויותיה לפי ההסכם, ואילו המספר הארוך מתייחס לחיובי המנויים עצמם.
לשיטת התובעת, לפי המספר הארוך, חבה הנתבעת עבור שירותים סך של 9,639 ₪ ועבור ציוד קצה סך של 4,909 ₪ כולל הוצאות גביה בסך של 489 ₪, ובסה"כ -.14,804 ₪ (ר' סעיף 6 לתביעה), (אם כי ס"כ הסכומים הנ"ל הינו 15,037 ₪ ולא 14,804 ₪). ולפי המספר הקצר, חבה הנתבעת בתשלום בגין דמי יציאה עבור 27 מנויים בסך של 37,350 ובתוספת הוצאות גבייה בסך של 747 ₪, הכל כמפורט בכתב התביעה ובתצהיר עדותה של התובעת.
5.מטעם התובעת הוגש תצהירה של גב' יהלי וולף טמסוט, ראש צוות גביה משפטית בתובעת, ומטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר' שלומי דהן, המכהן כמנהל רכש ולוגיסטיקה בנתבעת (להלן: "שלומי").
כמו כן, לביסוס טענותיה, צירפה התובעת מסמכים רבים, ובתוך כך חשבוניות מפורטות של מנויי הנתבעת, אשר צורפו כנספח ד' לתצהיר מטעמה (להלן: "נספח ד'").
6.בדיון מיום 27.6.16, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו, יוגשו סיכומים בכתב ללא שמיעת ראיות, ויינתן פס"ד על בסיס החומר הקיים בתיק, לרבות כתבי הטענות והתצהירים על צירופיהם.
טענות התובעת בתמצית:
7.א.הנתבעת הצטרפה להסכם קיים שנעשה עם הקיבוץ, בו נקבע כי בקרות "אירוע מפסיק", יהיה על הנתבעת לפרוע את התשלומים הנותרים ובתוך כך לשלם דמי יציאה. הנתבעת הפסיקה את ההתקשרות והפרה את ההסכם באופן חד-צדדי ומשכך עליה לשאת בחוב הנטען.
ב.בסיכומיה טענה התובעת, כי הנתבעת נוהגת בחוסר תום לב עת היא מבקשת לנצל לטובתההבלעדית את ההטבות שנקבעו בהסכם. נטען כי ההטבות ניתנו לקיבוץ, אשר סיפק 210 מנויים, כאשר הנתבעת סיפקה פחות מ-30 מנויים. עוד נטען כי לקוח שלא ספק מעל ל-30 מנויים, אינו זוכה בתנאי התקשרות כה נוחים, אלמלא הקיבוץ.
ג.עוד נטען בהקשר זה, כי אין זה סביר ליתן לנתבעת את כלל ההטבות שצוינו בהסכם, ובכלל זה את ההטבה הפוטרת מתשלום דמי יציאה, המיטיבה רק עם הנתבעת. מעבר לכך, ההטבות מכוח ההסכם, לרבות הזכאות לנתק 30 מנויים וזיכויים אחרים בהסכם, הועברו כבר לטובת הקיבוץ.
ד.בסיכומיה הוסיפה התובעת וטענה להרחבת חזית אסורה, כאשר לדידה, הנתבעת טענה בשלב מאוחר בהליך, כי בהתאם להוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק התקשורת"), אין להחיל עליה תשלום דמי יציאה.
מעבר לכך, הרי שסעיף 51א (ב) לחוק התקשורת אליו מפנה הנתבעת, אינו חל בנסיבות אלו. ההסכם מתייחס למעל 200 מנויים, בעוד שההגנה מכוח החוק היא לגבי מנוי שהתקשר בהסכם למאה מנויים לכל היותר. הנתבעת התקשרה בהסכם קיים, השייך לגורם שלישי, והיא מחויבת לפעול בהתאם לתנאי ההסכם.
ה.לשיטת התובעת, הטענה כי החתימה על גבי ההסכם אינה חתימת הנתבעת, לא מתיישבת עם הדוא"ל שנשלחה ע"י שלומי (ראה בנספח ב'), ומעבר לכך, חתימה זהה לזו שמופיעה בהסכם מתנוססת גם על גבי מסמכים נוספים. לפיכך הרי שהחתימה על גבי המסמכים שצורפו הינה של מנהל הנתבעת והיא מחייבת אותה לכל דבר ועניין.