כלמוביל פתרונות מימון בע"מ נ' גואטה ואח'

הצדדים בתיק חלוקים בשאלת תשלום שכר הטרחה והוצאות ההליך, משאין מחלוקת כי סכום הנזק שולם עובר להגשת התביעה וללא קשר אליה. המחלוקת נוגעת לשאלה האם התובעת ידעה על ביצוע התשלום בפועל אם לאו, וככל שלא ידעה – האם היא זכאית להוצאותיה חרף התשלום. 

1.התובעת היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה הבעלים של רכב מ.ר. 36-781-34; הנתבעת 1 היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב מ.ר. 50-154-20; הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסת ביטוח לכיסוי נזקי צד שלישי.

2.ביום 12/2/2016 עת חנה רכב התובעת ותוך שדלתו היתה פתוחה, הגיחה לפתע הנתבעת 1 ופגעה ברכב התובעת. כתוצאה מכך, נגרמו לרכב נזקים בסכום של 2,792 ₪. התובעת, כעולה מטיעוני ב"כ, פנתה לנתבעת במספר הזדמנויות, אולם לאחר זמן מה הועבר התיק לטיפול משפטי לצורך הגשת התביעה דכאן.

3.הנתבעות אינן חולקות על אחריותן לתאונה, אולם מציינות – והדבר לא במחלוקת – כי שילמו את סכום הנזק עובר למועד הגשת כתב התביעה. כעולה מטיעוני ב"כ הנתבעות נשלחו לתובעת 2 מכתבים (בדואר רגיל), בו הודע לה על ביצוע התשלום. התובעת, מנגד, מציינת כי לא קיבלה לידיה את המכתבים שנשלחו על ידי הנתבעת 2.

4.הצדדים חלוקים, כאמור, בכל הנוגע להצדקה בהגשת כתב התביעה, ותשלום שכר הטרחה וההוצאות בשל כך. לאחר ששמעתי עמדות הצדדים, מצאתי לקבוע כי בנסיבות של תיק זה – בו בוצעו פניות לא מועטות מצד התובעת (כ- 5 פניות), ובשל היות הנתבעת 2 גוף גדול המודע לצורך במשלוח הודעה על ביצוע התשלום לתובעת – לחלוק את שיעור ההוצאות ושכר הטרחה בין הצדדים בחלקים שווים.

5.המדובר ב- 2 גופים גדולים, כאשר לצורך שיוך כספים שהועברו לחשבון כל אחד מהם לתיק מסוים יש צורך בקבלת הנתונים הרלבנטיים. מחד, יכולה התובעת ליצור קשר עם כל גורם אשר ביצע העברה בנקאית לחשבון הבנק שלה על מנת לשייך כל סכום שהועבר. מנגד, כל גורם המעביר כספים לחשבון כאמור יכול ליידע את הצד המקבל כי ביצע תשלום למטרה מסוימת, למצער.

ככל שמדובר במעביר ונעבר גדול יותר, גובר הצורך ביידוע, אימות ווידוא שיוך הכספים הנעברים. בענייננו, הנתבעת 2 הכירה בצורך זה, ומצאה ליידע את התובעת על העברת הכספים, אלא שעשתה כן בדואר רגיל שלא הוכח שהתקבל (לא הובאו ראיות כי נשלח דבר הדואר, לא כל שכן התקבל). תחת ביצוע שיחה טלפונית פשוטה בעלות שולית (ולהזכיר כי נציגי התובעת שוחחו עם נציגי הנתבעת מספר פעמים), או משלוח דואר רשום המקים חזקה של קבלת דבר הדואר, נשלח מכתב שלא ניתן לקבוע כי התקבל בפועל. החשוב לענייננו הוא ידיעת הנתבעת בדבר הצורך בעדכון התובעת על העברת הכספים, כך שיש לייחס לה אחריות לנזקים שנגרמו לתובעת בשל אי משלוח ההודעה ווידוא קבלתה – הצורך בהגשת התביעה.

ראוי להוסיף, כי מחלוף דרישת התשלום ועד מועד ביצוע התשלום חלפו כחודשיים, כך שהיה מקום להבין את הדחיפות בווידוא קבלת הכספים, בהקדם האפשרי.

6.בצדק רב, לשיטתי, ציין ב"כ הנתבעות בסיכומיו כי מדובר ב"חובה הדדית" של הצדדים. לאור כל האמור, משבנקל היה באפשרות הנתבעת 2 למנוע הנזק הנוסף שנגרם לתובעת, ומנגד היה בידי התובעת לעשות ניסיון (שלא הוכח שבוצע) לשייך כספים שהתקבלו בחשבונה, מצאתי לחלק בין הצדדים את ההוצאות ושכר הטרחה בחלקים שווים.

הנתבעת תישא במחצית האגרה כפי ששולמה (לרבות המחצית השניה שתוסדר תוך 20 יום מהיום), ותשא בשכר טרחת עו"ד בסך של 750 ₪ (מחצית שכר הטרחה הנהוג). הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.