הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' דרילמן ואח'

בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי כלי הרכב של הצדדים בתאונה מיום 12.08.2014.

בהתאם להסכמת הצדדים ולסמכותי לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד –1984 לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לתמונות זירת התאונה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, הגעתי לכלל דעה לקבל את גרסת נהגת רכב התובעת לתאונה ולהטיל את האחריות לתאונה על הנתבע 1.

נהגת רכב התובעת העידה ונחקרה. הנתבע 1, שנהג ברכב הנתבעת, תייר, לא התייצב למתן עדות, כך שלפניי אין בילתי עדות נהגת רכב התובעת. בהקשר זה, ומשהנתבע לא התייצב למתן עדות, ולאור התנגדות באת כוח התובעת, לא ניתן לייחס משקל רב לטופס ההודעה שהציגה הנתבעת.

נהגת רכב התובעת העידה עדות קוהרנטית ואחידה, בה נתתי אמון. גרסת נהגת רכב התובעת בעדותה, לפיה עת שרכב התובעת הוסע בנתיבו לכיוון נסיע ישר, רכב הנתבע נסע לאחור מרחוב צדדי ופגע ברכב התובעת, הייתה אחידה לגרסתה בטופס ההודעה, ואותה אני מקבלת. בנוסף, גרסת התובעת מסתברת עם מיקום הנזק בכלי הרכב, יותר מגרסת הנתבע. רכב התובעת, על פי דו"ח השמאי שצורף, ניזוק לאורך צד ימין. רכב הנתבע, על פי דו"ח השמאי שצורף, ניזוק בפגוש האחורי ובתמונות הנזק, נראה רכב הנתבע עם סימני מעיכת הפח בפגוש האחורי, בעוצמה גבוהה יותר בצד שמאלי אחורי של הרכב. מיקום וסוג הפגיעה ברכב הנתבע, מסתבר עם נסיעת רכב הנתבע לאחור לנתיב נסיעת רכב התובעת, ואינו עולה בקנה אחד עם פגיעה במהלך עקיפה, כגרסת הנתבעים בכתב ההגנה.

תקנה 45(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 מטילה על נוסע נסיעה לאחור חובה מוגברת, אם יש צורך בכך, במידת הצורך ולאחר שנקט באמצעים הדרושים לכך למניעת סיכון או פגיעה. הנתבע לא עמד ברמת הזהירות המוטלת עליו ומכאן אחריותו לתאונה ולנזקי רכב התובעת.

תמונת מנח כלי הרכב (ת/2) אין בה לגרוע ממסקנתי זו, לאור הבהרת נהגת רכב התובעת, שלא נסתרה, כי תמונות צולמו לאחר התאונה ולאחר שרכב הנתבע השלים את נסיעתו לאחור והתיישר בנתיב הנסיעה.

עם זאת, מצאתי להטיל על נהגת רכב התובעת, בנסיבות העניין אשם תורם בשיעור של 15%. נהגת רכב התובעת אישרה בעדותה כי היא מכירה את הסמטה ממנה יצא רכב הנתבע וכי הסמטה משמשת לחנייה וכן כי שדה הראייה לנעשה בה מוגבל, בשל מכוניות חונות וצמחייה. כך גם נראה בתמונת זירת האירוע שהציגה התובעת (ת/3). היה על נהגת רכב הנתבעת לצפות אפשרות שכלי רכב ינסו להשתלב מהסמטה לנתיב נסיעתה, להאט את מהירות נסיעתה ולנקוט באמצעים למניעת תאונה, ולמצער להקטנת נזקי רכבה בתאונה. אשם תורם מינורי זה של התובעת, אין בו, בנסיבות העניין, להקים אחריות מצד נהגת רכב התובעת, לנזקי רכב הנתבעת, והוא יבוא בחשבון בחישוב הפיצוי בגין נזקי רכב התובעת.

לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעת לעניין רכיב ירידת ערך, משהנתבעת לא צרפה חוות דעת נגדית ולא ביקשה לחקור את שמאי התובעת. עם זאת, סכום התביעה, על פי כתב התביעה, הוא בגין נזקי הרכב על פי דו"ח השמאי, ללא מרכיב ירידת ערך (ראה עמ' 7 ו2 לדו"ח השמאי וכן סעיף 8 לכתב התביעה) כך, שגם מטעם זה, אין מקום להידרש לטענה.

אשר על כן ועל יסוד חלוקת האחריות שקבעתי, בתביעה העיקרית הנתבעת תשלם לתובעת סך של 20,840 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדה של נהגת רכב הנתבעת כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בתביעה שכנגד,משקבעתי כי אשמה התורם המינורי של נהגת רכב התובעת אינו מקים אחריות לנזקי רכב הנתבע, אני דוחה את התביעה שכנגד. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.