לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 27,081₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 3.2.13 (להלן: "התאונה"). המדובר בתאונת דרכים, אשר התרחשה בשעה 08:15, או במועד הסמוך לכך, בכיכר הנשיא בירושלים. בתאונה היו מעורבים רכב התובעת, מסוג מאזדה 2, נהוג בידי מר איגור אומנסקי (להלן: "נהג רכב התובעת") ורכב הנתבעים, מסוג סקודה פאביה (מונית פרטית), נהוג בידי מר עבאסי איברהים (להלן: "נהג המונית").
ביום 6.7.15 נערך בפניי דיון, בו נשמעה עדותו של נהג רכב התובעת, מר איגור אומנסקי וביום 23.5.16 נערך בפניי דיון נוסף בו נשמעו עדויותיהם של נהג מונית הנתבעים, מר עבאסי איברהים וגב' מעין עוזרי, עדת ראייה, אשר נסעה במונית הנתבעים בעת קרות התאונה. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
המחלוקת בין הצדדים
המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, מי מהנהגים אחראי בנסיבות העניין, לגרם התאונה. לטענת נהג רכב התובעת, משהחל להיכנס עם רכבו אל כיכר הנשיא, מרחוב מרקוס ומשהחל לבצע את הסיבוב בכיכר. או אז, רכבו נפגע ממונית הנתבעים וכתוצאה מכך הוא איבד שליטה על הרכב למספר שניות, עד אשר השתלט בשנית על הרכב. מנגד, לטענת הנתבעים, התאונה התרחשה עת הוסעה המונית בכיכר כדין, לאחר שנכנסה אל הכיכר, מרחוב הנשיא הנמצא לפני הכניסה לכיכר מרחוב מרכוס. או-אז, לאחר נסיעה בתוך הכיכר וסמוך ליציאה לכיוון רחוב ז'בוטינסקי, רכב התובעת, אשר הגיע לכיכר במהירות, מרחוב מרקוס, לא האט ולא נתן למונית הנתבעים זכות קדימה, נכנס לכיכר וכתוצאה מכך התרחשה התאונה.
דיון והכרעה
שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים ועדת הראייה בדיונים שנערכו לפניי, עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, ובכלל זה בכתבי הטענות, בהודעות הנהגים, בחוות דעת השמאי מטעם התובעת, בתמונות הנזק לרכב התובעת (ת/1), וביתר הראיות. לאחר ניתוח מכלול חומר הראיות, אני סבורה, כי האחריות הבלעדית לגרם התאונה נשוא הדיון, מוטלת על נהג רכב התובעת, מר איגור אומנסקי. להלן אביא תמצית נימוקיי לקביעתי זאת.
ראשית, אני מבססת מסקנתי זו על ההתרשמות הבלתי אמצעית מן העדויות, כפי שניתנו במהלך הדיון. אני נותנת אמון מלא בעדותו של מר עבאסי איברהים, נהג המונית, שהייתה מפורטת ומשכנעת, וקובעת כי הייתה מהימנה ככלל, ובפרט מהימנה יותר מזו של נהג רכב התובעת, ככל שנדרש לצורך הכרעה על פי מאזן ההסתברויות.
שנית, ראיתי לקבל את עדותה המהימנה והכנה של גב' מעיין עוזרי, עדת ראייה, אשר ישבה במונית הנתבעים, בעת קרות התאונה, ולבסס עליה ממצאים של עובדה. מעדותה, אשר תאמה לגרסתו של נהג המונית עולה, כי מונית הנתבעים, הוסעה בנתיב בכיכר, במהירות נמוכה. או אז, רכב התובעת, אשר הגיע מצד ימין, נכנס לכיכר מבלי לתת זכות קדימה למונית וכתוצאה מכך אירעה התאונה. וכך העידה גב' עוזרי בעדותה הראשית בבית המשפט: "אנו היינו בתוך הכיכר והוא פשוט נכנס לכיכר לא הסתכל ימינה ולא שמאלה, הכיכר היא די גדולה התכוונו להמשיך ישר, לצאת ביציאה השנייה" (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 23-24). אדגיש, כי עדותה של גב' עוזרי לא נסתרה ולא התערערה במסגרת חקירתה הנגדית וכן כי המדובר בעדת ראייה אובייקטיבית ונטולת כל אינטרס בתוצאות המשפט.
שלישית, עיון בתמונות הנזק לרכב התובעת (ת/2) מלמד, כי לרכב התובעת, נגרם נזק במוקד צד שמאל בדלתות הרכב. לטעמי, מוקד הנזק מתיישב ומסתדר בצורה הגיונית וטובה יותר עם גרסת הנתבעים. לא שוכנעתי, כי נהג רכב התובעת, הצליח להשתלב, זה מכבר, בכיכר, אחרת מוקד הפגיעה היה במוקד האחורי של רכב התובעת. אף מעדותו של עד התובעת עולה, כי התאונה התרחשה במהלך ביצוע הסיבוב: "כשעשיתי סיבוב קיבלתי מכה ואיבדתי את השליטה על ההגה לכמה שניות" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 13-14). לטעמי, תרחיש התאונה הסביר והמתקבל על הדעת הוא זה לפיו נהג רכב התובעת רק החל להשתלב אל הנתיב בכיכר. אדגיש, כי נהג התובעת ציין בעדותו כי איבד את השליטה על ההגה לכמה שניות, ויש בכך כדי להעיד כי הוא נכנס אל הכיכר במהירות גבוהה וחשב שיוכל להספיק להשתלב בכיכר, עוד לפני מונית הנתבעים, אשר לטענתו, הבחין בה מרחוק.