אופרייט ליס בע"מ נ' קרצ'ק ואח'

1.תביעת נזקי רכוש בסדר דין מהיר בגין התנגשות רכבים נטענת מיום 10/04/14. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי. 

2.התובעת היא חברת ליסינג שהשכירה את הרכב נשוא התביעה לחברת רפאל. ברכב נהג עובד רפאל, שהרכב "הוצמד" לו.

3.אותו עובד רפאל, מר דרור שמילוביץ', ציין כי נסע בבוקר גשום מכיוון צומת דניה העליונה שבעיר חיפה לכיוון צומת דניה התחתונה, בנתיב ימני מבין שני נתיבים שבאותו כיוון נסיעה. הוא עצר רכבו בפקק תנועה שנוצר לפני רמזור. לאחר מספר שניות התנגש ברכבו מאחור, הרכב בו נהג הנתבע 1. העד חש בחבטה.

לטענתו התנצל הנתבע 1 וטען שהבלמים לא עצרו הרכב. העד הבחין כי שני הרכבים היו "דבוקים", כלומר היה ביניהם מגע. עם זאת בזמן אמת לא הבחין בנזק לרכבו, שכן היה יום גשום והרכב בו נהג היה מטונף. כאשר הגיע למקום עבודתו ברפאל, מילא דוח תאונה.

4.הנתבע 1 לא התכחש לכך כי נהג ברכבו מאחורי רכבו של מר שמילוביץ', אלא שהוא עצמו לא חש בחבטה. מר שמילוביץ' יצא מרכבו וטען שהנתבע 1 התנגש בו מאחור. גם רכבו של הנתבע 1 היה רכב ליסינג, והוא השיב אותו באותו יום לחברה. לרכב בו נהג לא נגרם שום נזק לדבריו, שאחרת היה מחויב על ידי החברה. לטענתו לא נגרם שום נזק גם לרכב התובעת.

5.הנתבע צירף להגנתו שתי תמונות לא קריאות, שצילם בזמן אמת. אני מוכן להניח שבוויזואליה שלהן לא ניתן להבחין בנזק חיצוני, שכן עובדה שגם מר שמילוביץ' מודה כי בזמן אמת לא הבחין בנזק שנגרם, לאור העובדה שהרכב היה מטונף ורק בדיעבד משהחזיר הרכב ודיווח על התאונה אותר הנזק.

6.יש גם מקרים בהם הסימן החיצוני של הנזק הוא "דל" או אינו קיים בכלל בעין לא מזוינת, ובכל זאת מתרחש נזק קל כגון כיפוף רכיב פנימי. לטעמי כך ארע גם הפעם. התמונות ת/2 ממחישות את מיקום הנזק בפגוש שמאלי-אחורי בצד שמאל, למרות שמדובר אכן בנזק קל והתביעה עומדת על 3,025 ₪; מהם נזק ישיר לפי חוו"ד שמאי 2,290 ₪, שכ"ט שמאי 550 ₪, ימי עמידה 150 ₪, ו- 35 ₪ בגין הפרשי ריבית והצמדה עד מועד הגשת התביעה.

לא כשיקול קונקלוסיבי, יצוין כי לעד שמילוביץ' אין עניין כספי אישי לבדות מלבו חבטה ברכב מאחור, ולא הומחש כי ייגרע ממנו ולו שקל בגין תאונה שאם התרחשה, ממילא לא הוא הנושא באשם לגביה. למעלה מזאת, עדותו הותירה רושם מהימן. לנתבע מאידך, השתתפות עצמית במקרה של נזק. אני מקבל גרסתו של מר שמילוביץ.

7.במקור נתבעה חברת ליסינג שגויה שנמחקה. הנתבע מצדו לא דיווח כלל לחברת הליסינג, לדבריו, על התאונה, שכן להערכתו לא היה נזק ולא הייתה תאונה. עם זאת אין חולק כי מר שמילוביץ' יצא מהרכב וטען בפניו שפגע בו, ולכן חייבה אותו הזהירות לדווח לחברת הליסינג על המקרה גם אם לא ראה בעין לא מזוינת את הנזק. הנתבע גם לא פנה אליה מעת שנתבע וביקש להפעיל את הפוליסה. ככל שגרס כי דוח השמאי אינו אמין, הרי גם זכאי היה להודיע כי הוא עומד על חקירתו (ראה החלטה מ- 20/05/15). גם זאת לא נעשה.