לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה בהליך זה, על דרך של הוספת טענות וכן על דרך של הגדלת הסכום הנתבע מ-48,721 ₪ לסך של 140,456 ₪.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. יוער, כי מאחר שההליך מתנהל בסדר דין מהיר, על פי הוראות תקנה 214 יג לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א") אין למבקשת זכות תשובה.
דין הבקשה להידחות, בראש ובראשונה, לנוכח הוראתה הברורה של תקנה 214ז לתקנות סד"א, הקובעת כי:
"תובע בתובענה בסדר דין מהיר לא יהיה רשאי לבקש לתקן את כתב התביעה, באופן שסכום התביעה יעלה על הסכום האמור בתקנה 214ב(א), אלא אם כן התובענה אושרה כתובענה בסדר דין מהיר לפי תקנה 214ב(ב)."
לשון אחר, תובענה שנפתחה בסדר דין מהיר בשל סכומה – לא ניתן לתקן כך שתוחרג מגדרי סדר דין מהיר, אלא אם כן מדובר בתובענה שמלכתחילה חרגה מן הסכום המרבי לסדר דין מהיר, אך אושרה ככזו בהסכמת הצדדים.
די בכך על מנת להביא לדחיית הבקשה.
עם זאת, גם לגופה של הבקשה, לא מצאתי סיבה להיעתר לה. אכן, הלכה היא כי בתי המשפט ייעתרו ברוחב לב לבקשות לתיקון כתבי טענות, וזאת על מנת שלפני בית המשפט יובאו השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין הצדדים. עם זאת, לכלל זה חריגים, כפי שציין בית המשפט העליון (מפי כב' השופט ע' פוגלמן):
"לא בכל מקרה בו התיקון המבוקש נדרש לצורך בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת, ייעתר בית המשפט לבקשה. 'זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכול. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש' (עניין דנגור, בעמ' 431). עוד נקבע כי אם היעתרות לבקשה תגרום ל'הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו' יהיה בכך שיקול לדחייתה (ע"א 721/84 משען נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 748, 755 (1987))." (עע"מ 5674/04 עיריית תל-אביב – יפו נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (2008))
דומה כי דברים אלה – במיוחד לענייננו נכתבו. ההליך נפתח, ביוזמת המבקשת, בדצמבר 2012. הצדדים השלימו הגשת תצהירים, התקיימו שתי ישיבות מקדמיות בתיק – בראשונה לא הייתה המבקשת מיוצגת, לאחר שפיטרה את עורך הדין שייצג אותה. בישיבה זו, שהתקיימה בחודש מאי 2014, טרם הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם, חרף הוראות תקנות סד"א. בישיבה השנייה, מחודש ספטמבר 2014, יוצגה התובעת בידי בא כוחה הנוכחי, אולם הלה לא טען, ולו ברמז, כי הוא מבקש לתקן את כתב התביעה, ועל כן – נקבע התיק לשמיעת הוכחות.
התיק נמצא, אפוא, בשלב מתקדם ביותר – מדובר בהליך בסדר דין מהיר אשר הצדדים (ובעיקר המבקשת, היא התובעת) ניהלוהו בעצלתיים, תוך שהם מאפשרים לו להימשך שנתיים ימים (והמדובר בסדר דין מהיר!). כעת, כאשר המועד לשמיעת הוכחות נקבע ושוריין, ושלושה חודשים לפני המועד, עותרת המבקשת לשוב ולפתוח את ההליך מחדש: הגשתו של כתב תביעה חדש יחייב הגשתו של כתב הגנה מבראשית, ואפשר שאף הגשת חומר ראיות נוסף. והנה נמצאנו מאריכים את הדיון ומסרבלים אותו שלא לצורך.
לא מצאתי בבקשה או בתצהיר התומך בה כל הצדק סביר למועד הגשת הבקשה – ולסמיכותה היחסית למועד ההוכחות (סמיכות שלא תאפשר לשמוע את הדיון במועדו, ותחייב דחייתו לשנת המשפט תשע"ו בהתחשב במועדים הפנויים ביומני לשמיעת הוכחות), או לשאלה מדוע לא הוגש כתב התביעה כמבוקש כעת מלכתחילה, ולכל הפחות – מדוע לא הוגשה הבקשה לפני הישיבה המקדמית האחרונה, בראשית חודש ספטמבר.