תא"מ 33916-10-13 מובילי הורדים בע"מ נ' נאסר

1.תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שנגרמה בעטיו של נתבע 1 שנהג ברכב שהיה מבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"). לא הייתה מחלוקת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נתבע 1 והנתבעת אף שיפתה את התובעת על נזקיה. ואולם, היא הפחיתה מסכום הפיצוי הנדרש סך של 7,604 ₪ בגינה הוגשה תביעה זו.

2.המחלוקת בין הצדדים הייתה בשלושה עניינים: האחד, סירובה של הנתבעת לשלם סך של 3,600 ₪ בגין השבתת רכב התובעת לשלושה ימים, על בסיס סך של 1,200 ₪ ליום. השני, שיעור ירידת הערך כתוצאה מהתאונה, שלדעת השמאי מטעם התובעת עמד על 1.5% ולדעת הנתבעים על 1% בלבד. השלישי, האם היה מוצדק לקבוע כי יש להתקין ברכב התובעת מגן קדמי מקורי חדש כפי שקבע שמאי התובעת או שדי היה בהתקנת מגן חלופי תואם.

3.הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת אך הצטיידה עם חוות דעת שמאית מטעמה בה נקבעה ירידת ערך בשיעור 1% בלבד וכן עלות מגן קדמי חלופי בסך של 1,680 ₪. בחקירתו הנגדית ציין השמאי כי בדגם הרכב של התובעת אין הבדל בין פגוש מקורי לתחליפי, ואף במוסך המרכזי של יבואן הרכב משתמשים בפגוש תחליפי ברכב מסוג זה.

4.ראשית באשר לימי ההשבתה. הכלל הוא כי כאשר ניתן להביא נתונים מדויקים אודות טבעו ואופיו של הנזק על הניזוק לעשות כן. רק במקרים שבהם טבעו ואופיו של הנזק הוא כזה המקשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הניזוק, ודי לו בהבאת אותם נתונים אשר ניתן להביאם באופן סביר תוך מתן שיקול דעת לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ע"א 153/04 רובינוביץ' נ' רוזנבוים (פורסם בנבו, 6.02.06)). צודק ב"כ הנתבעים כי בהעדר ראייה כלשהי לנזק כתוצאה מהשבת הרכב, כמו למשל, ראייה בדבר הכנסות התובעת באותה עת ממנה ניתן יהיה ללמוד אודות הנזק הנטען, אין מקום לפסוק דבר בראש נזק זה, גם לא על דרך האומדנא.

5.באשר להחלפת פגוש הרכב. ככלל, אין הצדקה להתקנת חלקים מקוריים, וזאת נוכח עקרון השבת המצב לקדמותו שבבסיס דיני הנזיקין. זאת כמובן, בכפוף להוראות משרד התחבורה באשר לרכבים שטרם מלאו להם שנתיים משנת ייצורם ובכפוף לכך שהחלק החלופי אינו פוגע בבטיחות הרכב וחריגים נוספים. אכן, השמאי מטעם התובעת לא נתבקש להתייצב להיחקר על חוות דעתו, ואולם אין בחוות הדעת הסבר כלשהו מדוע היה צורך בהתקנת מגן מקורי שעה שמדובר ברכב שנת ייצור 2010. גם אין לקבל את הטענה כי עלות המגן שצוין בחוות הדעת מטעם התובעת אינו מגן מקורי, שעה שלא הוזכר בחוות הדעת כי מדובר במגן תחליפי או משומש. בהעדר אזכור שכזה ההנחה היא כי מדובר במגן מקורי.

6.באשר לירידת הערך. השמאי מטעם התובע ציין בחוות דעתו כי ירידת הערך מורכבת מ"יישור מגן קדמי פנימי" בשיעור 1% ובגין "סימני החלפה ואי התאמה" בשיעור 0.5%. השמאי מטעם הנתבעת ציין ירידת ערך בשיעור 1% בלבד בגין "מגן קדמי פנימי". לא נאמר דבר בחוות הדעת אודות הטענה בדבר ירידת ערך בשל "סימני החלפה ואי התאמה". בהעדר התייחסות ישירה של השמאי מטעם הנתבעת לאמור בחוות דעת השמאי מטעם התובעת גם לא במסגרת עדותו, ובד בבד השמאי מטעם התובעת לא נתבקש להתייצב ולהיחקר על חוות דעתו, לא ניתן לסתור את האמור בחוות הדעת. ככל שב"כ הנתבעים סבר כי האמור בחוות הדעת בדבר "אי התאמה" אינו עולה בקנה אחד עם התקנת מגן מקורי, היה עליו להציג עניין זה בפני השמאי ולא להסתפק בהעלאת טענה בעלמא שעה שמדובר בעניין שבמומחיות.

בשים לב לאמור, על הנתבעת לשלם לתובע 0.5% ירידת ערך שלא שולמה על ידה, היינו סך של 1,015 ₪. יתרת התביעה נדחית.

נוכח התוצאה, אין צו להוצאות.