תא"מ 3379-10-15 בסול ואח' נ' בשר ואח'

תביעה ותביעה שכנגד כספיות.

בכתב התביעה נטען כי התובעים הם הבעלים של חלקה 44 בגוש 17507. הם השכירו את החלקה לנתבע תמורת סך של 4,000 ש"ח בכל חודש. הנתבע לא שילם דמי שכירות בגין ששה חודשים מנובמבר 2013 ועד אפריל 2014 כולל. מכאן התביעה שבה מבקשים התובעים לחייב את הנתבע לשלם להם את דמי השכירות שבפיגור בסך של 24,000 ש"ח. כתב התביעה מגולל התרחשויות שקדמו לתקופת השכירות שבמחלוקת ושאינן מהוות חלק מעילת התביעה.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי התובעים לא דייקו בתיאור העובדות. לטענת הנתבע, בראשית הייתה חלקה 26 שבבעלות התובעים והתובעים השכירו לתובע חלק ממנה בשטח של 2,800 מ"ר,( להלן: "השטח המושכר") תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 4,000 ש"ח ששולמו על ידו באופן סדיר. החלקה עברה הליך של הפקעה חלקית ופרצלציה לא רצונית לצורך סלילת כביש. במסגרת אותו הליך שויכה מחצית השטח המושכר לחלקה 44 שהופקעה בשלמותה וכך נותר מהשטח המושכר 1,400 מ"ר בלבד, ששויכו לחלקות 52 ו 53 בגוש אחר. כל זה היה מספר חודשים לאחר תחילת תקופת השכירות. לאור התפתחות זו הוסכם בחודש מאי 2013 כי דמי השכירות יופחתו במחצית לכדי 2,000 ש"ח בכל חודש החל מחודש יולי 2013, וכך היה. הנתבע שילם דמי שכירות מלאים עד יוני 2013 כולל והחל מיולי 2013 התחיל לשלם דמי שכירות מופחתים בסך של 2,000 ש"ח בכל חודש עד דצמבר 2013 כולל.

ברם, לתובע התחוור בשלב מאוחר יותר כי החל מחודש 8/2013 חלקות 52 ו - 53 אשר כאמור כלולה בהן מחצית השטח המושכר שלא הופקעה ואשר בגינה הוא שילם ,לטענתו, את דמי השכירות המופחתים , עברה לבעלות המדינה בעסקת חליפין בה קיבלו התובעים בתמורה את הבעלות בחלקה 58. מכאן שהחל מ 8/2013 לא היו התובעים זכאים לגבות מהנתבע דמי שכירות כלשהם שכן מחצית השטח המושכר הופקעה , כך לטענת הנתבע, והמחצית שנותרה עברה לבעלות המדינה. מכאן התביעה שכנגד להחזרת סך של 10,000 ש"ח בגין חמישה חודשים, מאוגוסט 2013 ועד דצמבר 2013 כולל.

בכתב ההגנה לתביעה שכגד טענו התובעים כי במסגרת ניסיונותיהם לשכנע את התובע להתפנות מהחלקה (חלקה 44) הם היו מוכנים לוותר על מחצית מדמי השכירות עבור חודשים ספטמבר עד דצמבר 2013 ואולם מהשפר הנתבע את התחייבותו וסירב להתפנות ולא התפנה עד אשר ניתן נגדו פסק דין לפינוי, הם דורשים את מלוא דמי השכירות.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את כבתי הטענות, המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי למסקנה כי עלי לקבל באופן חלקי את התביעה ואת התביעה שכנגד.

בהעדר טעמים מיוחדים או חשיבות מיוחדת לציבור, עלי לנמק את פסיקתי באופן תמציתי כמצוות תקנה 214 ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי (תשמ"ד) 1984:

א. ראש וראשון, התובעים שהם בעלי החלקה ומעורים בכל ההליכים אודות ההפקעה והפרצלציה , לא דייקו בכתב תביעתם . צורם הדבר שמי שהביא את התמונה המפורטת היה דווקא הנתבע. מהראיות עלה כי טענותיו של הנתבע לעניין השתלשלות ההליכים התכנוניים , ההפקעה והפרצלציה והשפעתן על השטח המושכר הן מדויקות. הדבר עולה הן מהחקירה הנגדית של התובעים, הן מכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד שבמסגרתו לא הוכחשו טענות הנתבע ,(למעט הכחשה כללית), הן מנסחי הרישום שצורפו לכתב התביעה שכנגד, והן מסיכומי התובעים עצמם. ודוק: התובעים תובעים דמי שכירות מלאים עבור חלקה 44 כאשר מתוך השטח המושכר רק 1,400 מ"ר שויכו לחלקה 44.

ב. אני קובע , לצורך תיק זה, על סמך עדותו של הנתבע והמוצגים שהוגשו על ידו , כי במסגרת ההפקעה ופרצלציה שעברה חלקה 26 , מחצית מהשטח המושכר ( שהוא 2,800 מ"ר) שויכה לחלקה מס' 44 שיועדה להפקעה ומחציתו השנייה שויכה לחלקות 52 ו 53 .בהמשך, המחצית השנייה הנ"ל עברה לבעלות המדינה במסגרת עסקת חליפין וזאת בחודש אוגוסט 2013 כפי שעולה הדבר מנסחי הרישום וכן מעדותו של האדריכל מוחמד בסול שהעיד מטעם התובעים.