תא"מ
בית משפט השלום רמלה
|
33090-09-14
18/12/2014
|
בפני הרשם:
איתי רגב
|
| - נגד - |
מבקשת:
מאיר חוה
|
משיבה:
איילון חברה לביטוח בע"מ
|
| החלטה |
בפני בקשת המבקשת, התובעת בתיק שבנדון, להורות על מחיקת סעיף ח' מכתב ההגנה שהגישה המשיבה. לטענת המבקשת, מנועה המשיבה מלהעלות בכתב ההגנה כל טענה אשר היתה בידיעתה בעת קרות האירוע הביטוחי ואשר לא נטענה במכתב הדחייה מטעמה.
לעמדת המבקשת, העלאת טענת מרמה על ידי המשיבה, לראשונה בכתב הגנתה, מנוגדת להנחיות המפקח על הביטוח (להלן: "המפקח") הקובעות כי משלא העלתה חברת ביטוח נימוק במכתב הדחייה שמסרה למבוטח תהיה המבטחת מנועה מלהעלות במועד מאוחר יותר נימוק דחייה נוסף, אותו יכלה להעלות בהזדמנות הראשונה.
המשיבה, מנגד, טוענת כי הלכה פסוקה היא שניתן לסטות מהנחיות המפקח כאשר מדובר, למשל, בטענת מרמה – כבמקרה שבפני.
דיון והכרעה
השאלה העומדת להכרעה נדונה בהרחבה והוכרעה בפרשת אסולין (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין, פורסם בנבו), בה קבע בית משפט השלום כי כאשר נדחית תביעתו של מבוטח, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, שאותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה. כן ניתח בית המשפט את הנחית המפקח מיום 29.5.2002, בה סייג את הנחייתו מיום 9.12.1998, בכך שמבטח יוכל להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה מקום שמדובר בעובדות או נסיבות, שנוצרו לאחר אותו מועד או שהמבטח לא יכול היה לדעת עליהן בדחותו את תביעת המבוטח. בית המשפט המחוזי אימץ את עמדת בית משפט השלום, והעניין הובא לפתחו של בית המשפט העליון.
כבוד השופט רובינשטיין הכריע כדלקמן:
" ... אירעו מקרים, שבהם הגיש מבוטח תביעה לחברת ביטוח, אך למרות מגעים רבים שנוהלו עמו, לא קיבל לידיו בכתב את עמדת המבטחת בנוגע לתביעתו, ואחרים, שבהם לא נמסרה למבוטח עמדת החברה בנוגע לתביעתו או שזו נמסרה ללא נימוקים. בעקבות אלה נולד הצורך בהנחיות, אשר יאפשרו למבוטח להתמודד עם טענות המבטחת וכן להעריך ולשקול את ההצעה, שקיבל מן המבטחת. בהנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998 נקבע, כי "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". בהנחיתו מיום 29.5.2002 חזר המפקח על הדברים, אולם סייג אותם באמרו כי: "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק (ההדגשה הוספה – א"ר) מקום בו מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד (בו נמסרו הנימוקים - א"ר) או אם היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". הנחיות אלה משקפות את המדיניות המשפטית שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השויון בינם לבין המבטחות; הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט. לכך חשיבות מהיבטים שונים, של המבוטח ושל בתי המשפט כאחד.
... הנחיות אלה משתלבות היטב במגמה של הרחבת חובת הגילוי של המבטח כלפי המבוטח, כחלק מחובת תום הלב, המוטלת על המבטח ... הנחיות המפקח לא קבעו חובה חדשה, כי אם העלו על הכתב אחד ההיבטים והנגזרות של חובת תום הלב.
... ככלל אימצו בתי המשפטאת המדיניות בדבר מתן תוקף להנחיות המפקח, ושרק בנסיבות מיוחדות יש לסטות מהן. "