תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
32611-06-15
22/03/2016
|
בפני הרשמת:
נעמה פרס
|
| - נגד - |
התובעת:
הראל חברה לביטוח בע"מ
|
הנתבעים:
1. איאד סאלמה
2. קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ
|
| פסק דין |
הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך, בצירוף הנמקה תמציתית. לאחר ששמעתי את נהגת רכב התובעת, גב' סתיו איזנברג ואת הנתבע 1, במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 21.3.16, והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות, בהודעות הנהגים, בתמונות הנזק בצבע לרכב התובעת (ת/3), בתמונות מקום התאונה מגוגל מפות (ת/2) וביתר הראיות, אני סבורה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה. מן הראיות והעדויות שהוצגו ונשמעו לא ניתן לקבוע ממצא פוזיטיבי לפיו הנזק הנגלה ברכב התובעת מקורו מפגיעת משאית הנתבעים בתאונה.
ראשית, התובעת לא הביאה שני עדי ראיה לתמיכה בעדות העדה מטעמה. מעדותה של נהגת רכב התובעת עולה, כי בעת קרות התאונה, היו שני אנשים, אשר ראו את התאונה (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 30-31), אך הם לא זומנו למתן עדות. פרטי עדים אלו נזכרו בטופס ההודעה מטעם עדת התובעת וניתן היה על נקלה לזמן אותם. אי הבאת עדים רלוונטיים , אשר היה בעדותם כדי לשפוך אור על נסיבות התאונה, פועל לחובת התובעת, ומאפשר להניח, כי הבאת העדים דנן, הייתה לרעתה, לכן נמנעה מזימונם למתן עדות. כלל ידוע הוא כי הימנעות בעל דין מלהביא ראיות התומכות בגרסתו מחלישה אותה ועשויה להביא לדחייתה. לכך יש להוסיף, כי נהגת רכב התובעת, לא הציגה תמונות ממקום התאונה, אשר נמצאו, לטענתה, בטלפון הטלפון הנייד שלה, חרף השהות שניתנה לה לעשות כן. שנית, מן הראיות עולה, כי רכב התובעת, היה מעורב בשתי תאונות נוספות. בעדותה, העידה נהגת רכב התובעת, כי היא איננה זוכרת איזה נזק נגרם לרכבה כתוצאה מהתאונות הקודמות (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 6-7 ושורות 15-16). עדות זו נראית תמוהה ולא סבירה בעיני. שלישית, מוקד הנזק ברכב התובעת ואופיו (מעיכה ותלישה של הפגוש האחורי בצד השמאלי של הרכב), לא מתיישבים בצורה סדורה והגיונית עם גרסתה של נהגת רכב התובעת ולפיה משאית הנתבעים אשר הוסעה בנתיב הנגדי פגעה ברכבה. יותר סביר והגיוני במקרה כזה לראות כי הנזק לרכב התובעת מאופיין בשפשופים או בשריטות כבר מחלקו הקדמי של הרכב. אין זה הגיוני ואין זה סביר כי בהתאם לכיווני הנסיעה של הרכבים המתוארים על ידי עדת התובעת, תיווצר מכת מעיכה בפגוש האחורי שמאלי ברכב התובעת . במצב דברים כגון דא, ידה של התובעת על התחתונה, משום שהיא זו הנושאת בנטל השכנוע. התביעה נדחית. התובעת תישא בשכר העדה מטעמה ובשכר עד הנתבעים, כפי שנפסק בדיון.
נוכח סיום ההליך בפסק דין לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט.
ניתן היום, י"ב אדר ב' תשע"ו, 22 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.
