תא"מ 32505-09-14 קשר רנטאקר בע"מ ואח' נ' ש. שלמה רכב בע"מ ואח'

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 30.8.2013 בה מעורב רכב הנתבעים.

בתיק ניתן ביום 29.12.2015 פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 1, לגביו נטען בכתב התביעה כי הוא נהג ברכב הנתבעים. הנתבעת 2 שלחה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע 1 וכנגד אסתר כוכב, שוכרת הרכב. ביום 21.12.2016 ניתן פסק דין בהודעה לצד שלישי כנגד הצדדים השלישיים (והנתבע 1 בכללם) משהם לא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיון. גדר המחלוקת נותרה בין התובעת לבין הנתבעת 2, לאור טענת התובעת לחיוב הנתבעת 2 בתשלום נזקי רכב התובעת בהיותה הבעלים ו/או מתירת השימוש ברכב הנתבעים ומכוח חובתה כמשכירת הרכב לבטח את הרכב, אל מול טענת הנתבעת 2 מנגד להיעדר חבות בשל חוסר שיתוף פעולה של שוכר הרכב ואי מסירתו הודעה על התאונה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין במחלוקת ביניהם על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, ולאחר שבחנתי את עדותו של נהג רכב התובעת, את טופס ההודעה ותמונות הנזק ברכב התובעת וכן את טענות הצדדים בכתבי הטענות ובסכומים לפניי, הגעתי למסקנה לקבל את התביעה במלואה גם כנגד הנתבעת 2.

נהג רכב התובעת להעיד כי רכב הנתבעים שהוסע מאחורי רכב התובעת פגע ברכב התובעת מאחור, עדות זו לא נסתרה בהיעדר התייצבות נהג רכב הנתבעים, ולמעשה לא היה בילתה. גרסת נהג התובעים הייתה אחידה בעדותו ובטופס ההודעה (ת/1) והיא אף מסתברת עם מוקדי הנזק ברכב התובעת על פי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה והתמונות שהוצגו. נהג התובעת זיהה בעדותו את הנתבע 1 כנהג רכב הנתבעים במועד התאונה (עמ' 4 שו' 15-16) והיות הנתבע 1 נהג רכב הנתבעים נמסרה בטופס ההודעה של התובע. אף שבטופס ההודעה לא צוין מס' ת.ז. של הנתבע 1 ונהג התובעת, בעדותו למעלה משלוש שנים לאחר התאונה, לא זכר איזה מסמכים הציג לו הנתבע 1 כשמסר פרטיו, אין בכך לגרוע מעדותו של נהג התובעת, אותה אני מקבלת, כי הנתבע 1 הוא מי שנהג ברכב הנתבעים בעת הפגיעה ברכב התובעת. לכך יש להוסיף כי בטופס ההודעה נמסרו פרטי מענו ומספר הטלפון הנייד של הנתבע 1 ועל פי מסמכי הנתבעת 2 שצורפו לכתב ההגנה, הנתבע 1 נמנה על המורשים לנהוג ברכב הנתבעים. יתרה מזו, בסעיף 4 להודעה לצד שלישי, טוענת הנתבעת 2 להיות הנתבע 1 נהג הרכב. כך שאין לקבל את טענת הנתבעת 2 כי אינה יודעת אם הנתבע 1 נהג ברכב. הפסיקה קובעת שעל חברות השכרה חלה חובה לבטח רכב מושכר מפני נזקי רכוש לצד שלישי, חובה החלה בין היתר מכוח סעיף 19(ד) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה -1985 , נהלים של המפקח על התעבורה (בר"ע (מח-ת"א) 3057/05 בסט קאר חברה להשכרת רכב בע"מ נ' דגן (6.12.2006)). בנוגע למבטח המבקש להתנער מחובתו כלפי הצד השלישי בגין אי מסירת הודעה על קרות הביטוח או בגין אי שיתוף מבוטחו פעולה עמו, עליו להוכיח ארבעה תנאים מצטברים: (1) כי המבוטח הפר את חובת ההודעה או את חובת שיתוף הפעולה (2) המבטח נקט באמצעים סבירים להשגת המידע הדרוש לו או לזכות בשיתוף פעולה של המבוטח (3) כי מחדלי המבוטח הסבו למבטח נזק (4) ואת שיעורו של הנזק (י' אליאס, דיני ביטוח, כרך ב' מהדורה שניה, בעמ' 1171-1168). במקרה זה ובהתאמה לרכב השכרה, הנתבעת 2 לא הציגה תשתית ראייתית לכך שנקטה באמצעים סבירים להשגת המידע או לשיתוף הפעולה של מבוטחה, שוכר הרכב או המורשה להשתמש בו. משלוח מכתב מיום 16.12.2013 בדואר רשום אל צד ג' 2, שוכרת הרכב ולא לנתבע 1, לגביו טוענת עצמה הנתבעת 2 כי הוא שנהג ברכב, התעלמות הנתבע ואביו מההליכים ואי הגשת הנתבע 1 כתב הגנה בתביעה ובהודעה צד ג', ואף עדותו של נהג התובעת כי הנתבע 1 הציע לו כסף, אין בהם נקיטה באמצעים סבירים. הנתבעת 2 לא הציגה תימוכין לפניות לנתבע 1, היא לא פעלה לזימון הנתבע 1 או שוכרת הרכב לעדות, לא ביקשה הוצאת צו הבאה כנגד הנתבע 1 או שוכרת הרכב ולמעשה לא עמדה על התייצבותם ועל שמיעת גרסתם בבית המשפט. בנסיבות אלה, אין הנתבעת 2 פטורה מחבות. למעלה מן הצורך, נסיבות תיק זה שונות מתא"מ 61314-12-12 שייחודי לנסיבותיו החריגות בהן זהותו של הנהג לא הייתה ידועה, חרף מאמצי חקירה לזיהוי הנהג ואיתורו, מעדותו של נהג התובעת לא ניתן ללמוד בבירור על זהותו של נהג הרכב ואליבא הצדדים, האדם שצוין בכתב התביעה המקורי כמי שנהג ברכב עזב את הארץ וטרם חזר.

לאור האמור התביעה כנגד הנתבעת 2 מתקבלת. הנתבעת 2 תשלם לתובעת, סך של 2,381 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון, אגרת משפט ששולמה ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם לתובעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין.

בהתאם לפסק הדין שניתן כנגד צדדים ג' 1-2 בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.2016, אני מחייבת את צדדים ג1' ו-ג2', יחד ולחוד, לשפות את הנתבעת 2 בכל סכום שישולם על ידה לתובעת בהתאם לפסק הדין.

פוטרת את התובעת ואת שולחת ההודעה לצד השלישי מתשלום המחצית השנייה של האגרה בתביעה ובהודעה לצד ג'.