1.בפני תביעה כספית בסך 12,189 ₪, שעניינה שכר לימוד בו חויב הנתבע עבור קורס במתמטיקה אצל התובעת. התביעה החלה דרכה בהוצאה לפועל (תיק 524384-03-15), והנתבע הגיש התנגדות, שהתקבלה בהסכמה וללא דיון, והתיק עבר לסדר דין מהיר.
2.על פי כתב התביעה, נרשם הנתבע לקורס הכנה לבגרות ברמת 4 יחידות, השתתף גם בקורס הכנה לבגרות ברמת 3 יחידות, בלא אישור התובעת, ועל כן חייב לתובעת סך 11,600 ₪ (בצירוף הפרשי שערוך). לכתב התביעה צורף רק טופס הרשמה, בו ננקב הסך 6,250 ₪, ואשר אינו חתום על ידי הנתבע, אלא על ידי נציג של "זיו כספי" (המסמך אינו נושא את פרטי הזיהוי של התובעת, כלל).
3.על פי ההתנגדות, לבד מטענות (מוצדקות, אך עתה כבר לא רלבנטיות) הנוגעות לכותרת התביעה, טוען הנתבע כך: ראשית, אין יריבות בין הצדדים, שכן הוא פנה ל"זיו כספי" ולא לתובעת. יתר על כן, הוא הגיע למשרדי "זיו כספי", אך חשש להתחייב בשל קשיים שלו להסתגל למסגרות, ועל כן הוצע לו לשלם דמי הרשמה בלבד (אותם שילם) ולהשתתף ב-2-3 שיעורים כניסיון, שלאחריהם יחליט אם להשלים את הרישום, אם לאו. הוא השתתף בפועל בשיעור אחד, לא מצא אותו מתאים, ולא השלים את ההרשמה. הוא מעולם לא התעניין, לא נרשם, ולא השתתף בקורס של 3 יחידות. לפיכך אינו חייב לשלם לתובעת (או ל"זיו כספי") דבר.
4.לאחר שניתנה רשות להתגונן, התובעת הגישה תצהיר תמיכה בכתב התביעה, של מנהל התובעת, מר דוד לוסקי, וכן הודעת גילוי מסמכים, בו ציינה כי ברשותה דו"חות נוכחות בקורס 4 היחידות ו-3 היחידות (אך לא צרפה את העתקיהם).
5.לא הוגשו תצהירים נוספים עד לישיבה המקדמית. באותה ישיבה, לראשונה, עתרה התובעת להתיר לה לזמן לעדות את 2 המרצים בקורסים האמורים, אולם עתירתה נדחתה בהחלטה מנומקת, וגם בקשת-המשך בעניין זה נדחתה (החלטה מיום 12.7.2016). לפיכך, העידו בישיבת ההוכחות רק מר לוסקי והנתבע.
6.מר לוסקי נחקר בין היתר אודות הזיקה בין "זיו כספי" לבין התובעת, והסביר כי התובעת רכשה את פעילותה של "זיו כספי", לרבות זכויות זיו כספי כלפי תלמידיה, במסגרת הסכם. הוא אישר, כי למרות שבתצהיר התמיכה בכתב התביעה ציין כי האמור בו ידוע לו "מידיעה אישית", הרי שבפועל כל ידיעותיו אודות התביעה נובעות מדברים שנמסרו לו על ידי עובדים אחרים של התובעת, שכן בשל תפקידו כמנהל אין הוא יכול להיות מעורב אישית בכל תלמיד ותלמיד.
7.הנתבע נחקר וחזר על גרסתו. הוא טען שאינו מכיר את המרצים הרלבנטיים, כי אין הוא יודע מה מולא בדו"חות הנוכחות, אך בפועל השתתף בשיעור אחד בלבד. לגבי הבגרות ב-3 יחידות הסביר, כי בגרות ברמה כזו כלל לא היתה דרושה לו, ולכן אין כל היגיון שהיה מצטרף לשיעורים שם. הוא סיפר עוד, כי לאחר שיעור אחד הודיע לגב' הדס כי אינו ממשיך, והיא אמרה לו שאין צורך בהודעה נוספת.
8.הצדדים סיכמו טענותיהם. התובעת ביקשה לייחס לנתבע קיבול ההסכם בהתנהגות, גם אם אינו חתום על טופס ההרשמה, נוכח השתתפותו במספר שיעורים רב (19 במספר, בשני הקורסים יחדיו). התובעת הוסיפה, כי בשל התנהלות הנתבע נמנע ממנה לרשום תלמיד אחר לאותו קורס, ובכך נגרמו לה נזק ואבדן הכנסות. לעניין היריבות טענה, כי "זיו כספי" אינו יותר מאשר שם מסחרי. הנתבע חזר על טענותיו להעדר יריבות, והוסיף, כי יש לדחות את התביעה שכן זו לא הוכחה, בהעדר עד היכול להעיד מידיעה אישית אודות ההתקשרות.
9.הדין עם הנתבע לעניין התביעה גופה, ועל כן דינה להידחות. משכך, אין צורך להידרש לשאלת היריבות, הגם שעל פני הדברים דומה שדי בהסברי מר לוסקי (בהעדר גרסה נוגדת) כדי לבסס את זיקתה של התובעת לעילת התביעה (הגם שנכון היה להגיש מסמכים רלבנטיים, ולו על קצה המזלג).