תא"מ
בית משפט השלום הרצליה
|
3217-10-13
30/04/2015
|
בפני הרשם הבכיר:
צחי אלמוג
|
| - נגד - |
תובעים:
כלל חברה לביטוח בע"מ
|
נתבעים:
נרימאן אוסרוף
|
| פסק דין |
זוהי תביעה לשיבוב כספים ששילמה התובעת למבוטח שלה בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטח בתאונה שקרתה ביום 12.5.13 בה היה מעורב רכב הנתבעת 1 שהיה נהוג על ידי הנתבע 2.
המבוטח סיפר בעדותו כי עת נסע ברחוב סלמה בתל אביב, התחלף הרמזור ולכן עצר ברמזור אדום, ורכב הנתבעים פגע בו מאחור בעוצמה. אחרי כמה שניות של התאוששות, יצא החוצה לנתבע, שאל למה הוא לא עוצר, והנתבע צעק עליו ושאל למה עצר. הנתבע סירב לתת פרטים ורק אחרי ניסיונות של כמה דקות בהן, לדבריו, ניסה לברוח, אך בסוף עצר בצד ומסר את הפרטים.
הנתבע 2 סיפר כי המבוטח עצר באור כתום, התלבט וחזר לאחור וכך נגרמה הפגיעה. הוא גם דיווח על כך למשטרה.
לאור מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ובתמונות הנזק ולאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, הרי שדין התביעה להתקבל:
הנזק בחלקו האחורי של רכב התובעת נאמד על ידי השמאי בסך של למעלה מ – 9,000 ₪ (לא כולל רכיב המע"מ). אומדן זה משקף נזק ניכר לרכב, כמפורט גם בחוות דעתו של השמאי. גם בתמונות רכב התובעת ניתן לראות, אף בעין בלתי מקצועית, כי מדובר בפגיעת רצינית ועוצמתית מאחור. כל זה מוביל למסקנה כי מדובר בפגיעה בעוצמה רבה והדבר עולה בקנה אחד עם עדותו המבוטח בדבר עוצמת הפגיעה.
גרסת הנתבע אינה הגיונית בעיניי. כדי שרכב המבוטח ייסע לאחור הרי שהוא צריך קודם להעצר. לאחר העצירה סביר להניח כי הרכב מתקדם אחורה באיטיות באופן שאינו אמו לגרום להיקף הנזק כפי שנגרם לרכב התובעת. כדי לגרום לנזק כפי הנראה בתמונות, צריך רכב התובעת לנסוע לאחור במהירות רבה. דבר זה לא רק שאינו הגיוני אלא גם לא הוכח, שכן הנתבע לא אמר בעדותו כי רכב המבוטח נסע לאחור במהירות. עוד יש לציין כי הנתבע אמר כי המרחק בין כלי הרכב היה בין שישה לארבעה מטרים, ולכן מדובר במרחק שדי בו כדי לאפשר לרכב המבוטח לחזור לאחור בבטחה באופן שלא יגרום לנזק כפי שנגרם. שוכנעתי להעדיף את גרסת התביעה ולקבוע כי התאונה ארעה עת מבוטח התובעת האט עם חילוף מופע הרמזור, והיה זה הנתבע שלא שמר מרחק סביר ופגע בו בעוצמה. איני מקבל את גרסת הנתבע ושוכנעתי כי הוא בחר בגרסה שתמלט אותו מאחריות. יש לציין כי בחקירה הנגדית אמר הנתבע כי נגרם לו נזק של 2,000 ₪ ועל כן תמוה מדוע לא תבע נזק זה, דבר המעמיד בספק את מהימנות עדותו כולה.
לפיכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1 ומקבל אותה כנגד הנתבע 2, אשר ישלם לתובעת בתוך 30 יום סך 10,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 22.5.12, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 1929 ₪.
ניתן היום, י"א אייר תשע"ה, 30 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.
