תא"מ 32154-01-15 משוב גרופ בע"מ ואח' נ' מ.שושן הובלה אקולוגית בע"מ ואח'

התובעת, חברת משוב גרופ בע"מ, אשר עוסקת, בין היתר, בהוצאה לאור של ירחונים למגזר החקלאי, התקשרה עם הנתבעת בהסכם, ולפיו תפרסם עבור הנתבעת 12 מודעות צבע מלא על נייר כרומו, במחיר של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל מודעה. עוד נאמר בהסכם (הזמנה מספר 17922), כי המודעות יפורסמו במהדורת החי. במסגרת הסכם זה, סוכם כי הנתבעת תשלם עבור המודעות הנ"ל ב- 8 תשלומים שווים. בעניין זה מסרה הנתבעת לתובעת, 8 המחאות, האחת לפירעון מיידי וה- 7 הנוספות, לפירעון ב- 1 בכל חודש, החל מהחודש העוקב ועד לפירעון של כל ההמחאות.

התובעת הציגה לפירעון בבנק את שתי ההמחאות הראשונות, ואלה נפרעו על ידי הבנק במלואן.

הנתבעת הודיעה לתובעת במכתב, אשר התקבל אצל התובעת ביום 21.11.13, כי היא מבטלת את ההתקשרות עם התובעת, וזאת לאור העובדה ולפיה לא קיבלה ולו פניה אחת בעקבות הפרסום שנעשה על ידי התובעת. במקביל, הודיעה הנתבעת לבנק, שלא לכבד את יתרת 6 ההמחאות שמסרה לתובעת.

התובעת מצידה ערכה חשבון של העבודה שביצעה עבור הנתבעת והגיעה לכלל מסקנה, לפיה עלות המודעה שפרסמה בירחון משוב חקלאות (מהדורה מיוחדת לשיווק תוצרת), שהתפרסם עבור החודשים אוקטובר נובמבר 2013, הינה על סך 10,800 ₪, בתוספת מע"מ והיות והנתבעת שילמה סך של 7,074 ₪ בלבד, באמצעות שתי ההמחאות הראשונות, הרי שנותרה יתרה לפירעון על סך 5,670 ₪. היות שכך, פתחה התובעת תיק הוצאה לפועל בגין השיקים לגביהם הורתה הנתבעת לבנק שלא לכבדם.

הנתבעת הגישה בקשת התנגדות לביצוע השטרות, ובמקביל אף הגישה תביעה שכנגד, בגדרה היא טוענת, כי התובעת הטעתה אותה באשר למקום הפרסום של המודעה, ובגין כך היא מבקשת לחייב את התובעת בסך של 28,296 ₪.

ביום 29.11.15, קיימתי דיון בנוכחות ב"כ הצדדים והוסכם, כי אפסוק בתביעה זו בהתאם לסעיף 79א לפי חוק בתי המשפט, וזאת לאחר שהצדדים יסכמו טענותיהם בעניין התביעה והתביעה שכנגד.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בתצהירים שמצויים בתיק ביהמ"ש ובמסמכים שהוצגו בפני, אני פוסק כי יש לדחות את התביעה (דהיינו את ביצוע השטרות שהוגשו ללשכת ההוצל"פ) ולקבל באופן חלקי את התביעה שכנגד, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

1.הסכם ההתקשרות בין הצדדים, הזמנה מספר 17922, נערך על ידי התובעת, ונאמר בו בצורה ברורה, כי המודעות יפורסמו במהדורת החי של הגיליונות אותם מוציאה לאור התובעת.

2.ברור מן העיסוק של הנתבעת (התובעת שכנגד), כי לעניין זה חשיבות עבורה, שכן היא עוסקת בהתקנת מיכלים טמוני קרקע, בהם אמורים לשים פגרים החקלאים העוסקים בגידול עופות. ברור על כן, כי הנתבעת מעוניינת אך ורק במודעות אשר יגיעו לקהל יעד אשר יהיה רלוונטי עבורה. בהתאם, נכתב על גבי ההזמנה, כי המודעה תפורסם במהדורת החי.

3.על אף ההסכמה בין הצדדים, התובעת פרסמה את המודעה במהדורה מיוחדת לשיווק תוצרת ולא במהדורת החי כפי שסוכם, וזאת על אף שכחודשיים לאחר מכן הוציאה מהדורה מיוחדת לענף החי.

4.לטענת התובעת, כל הגיליונות המוצאים לאור על ידה מופצים לכלל המגזר החקלאי ואין להבחין בין גיליון עליו נכתב מהדורה מיוחדת לענפי הצומח וגיליון עליו נכתב מהדורה מיוחדת לשיווק תוצרת, לבין גיליון עליו נכתב מהדורה מיוחדת לענפי החי.

5.עיינתי בחוברת המיוחדת לשיווק התוצרת, ומן העיון בה עולה, כי הוא עוסק בעיקר, שלא לומר כולו, בעניינים הקשורים בצומח. מכאן, שעל פני הדברים, הפרסום בירחון זה כמעט ואיננו רלוונטי לנתבעת. אילו סברה התובעת כי יש מקום לפרסום המודעה בגיליונות נוספים שאינם בעניין ענף החי, הרי שהיה עליה לסכם זאת במפורש עם הנתבעת ולציין עובדה זו בהסכם ההתקשרות. משלא עשתה כן התובעת, הרי שעליה לכבד את ההסכמות בין הצדדים כלשונם ובפרט כך שעה שהיא עצמה ערכה את הסכם ההתקשרות. יחד עם זאת, יש בגיליון ראיון עם שר החקלאות, וישנן בו מודעות נוספות העוסקות בענף החי, כך שלא ניתן לשלול באופן מוחלט את הרלוונטיות של מודעות אלה. מכאן, שעל הנתבעת (התובעת שכנגד) לשאת באופן חלקי בעלות מודעות אלה.