תא"מ 31915-11-13 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ ואח'

לפניי בקשה מטעם הצדדים השלישיים לדחות על הסף את ההודעה לצד שלישי שנשלחה אליהם ע"י הנתבעת, מחמת קיומו של מעשה בית דין נטען מסוג השתק פלוגתא, השתק המבוטא בפסק דין שניתן ביום 26.3.14 במסגרת תיק בימ"ש אחר [תא"מ (שלום רחובות) 17396-04-13 סרור נ' כלל חברה לביטוח בע"מ] ושלפיו נמחקה, בהסכמה, תביעה שהגיש תובע פרטי (בעל רכב שניזוק בתאונת דרכים) נגד נהג הרכב המבוטח אצל התובעת שלנו (שפגע ברכב התובע הפרטי מאחור), נגד התובעת שלנו (כמבטחת הרכב הפוגע מאחור) ונגד הנתבעת שלנו (כאחראית על תחזוק הכביש הרלוונטי, שעל-פי טענת התובע הפרטי היה עליו כתם שמן שגרם לרכב הפוגע להחליק וכתוצאה מכך לפגוע ברכב התובע הפרטי). לפי אותו פס"ד, נמחקה, בהסכמה וכפועל יוצא, גם ההודעה לצד שלישי שהגישה הנתבעת שלנו (הנתבעת 3 בתביעה שם) נגד צד שלישי 1 שלנו (הצד השלישי היחיד בתביעה שם).

לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים, אני מוצא לדחות את הבקשה שבנדון.

צודקת התובעת בטענה כי מחיקת תביעה אינה יוצרת מעשה בית דין. הדבר קבוע מפורשות בדין (ממנו התעלמו הצדדים השלישיים והנתבעת בדבריהם) – בתקנה 527 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, שזו לשונה:

"מחיקה אינה מעשה בית דין

מחיקת תובענה אינה מעשה בית דין ואין בה, כשהיא לעצמה, כדי למנוע את התובע מהגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה."

הצדדים השלישיים כתבו אמנם בכתב הגנתם (בטעות יש להניח) כי פסה"ד הנ"ל דחה את ההודעה לצד שלישי, בזמן שכאמור הנכון הוא שפסה"ד רק מחק אותה, אך בבקשה שבנדון טענו הצדדים השלישיים נכון כי התביעה וההודעה לצד שלישי נמחקו באותה תביעה מקבילה.

מעבר לצורך (למעשה) ייאמר, כי נראה מתוך פרוטוקול הדיון (החלקי) מיום 26.2.14 שצורף לבקשה שבנדון, שהמחיקות הללו נעשו כצעד טקטי בלבד וללא כל הסכמה מהותית לנטען בבקשה בדבר היעדר קיומו של כתם שמן. ראו בעניין זה למשל את הדגשתה של ב"כ התובע הפרטי שם שההסכמה למחיקה נעשית "בשלב זה" וכן את דברי ב"כ התובעת שלנו (הנתבעת 1 שם) כי כן היה קיים במקום כתם שמן רלוונטי. ולא מיותר לציין כי גם לא נשמעו כל ראיות בשאלת קיומו של כתם השמן הרלוונטי.

זאת ועוד, הצדדים השלישיים שלנו לא יכולים להיבנות מהמחיקה הנ"ל שנעשתה בתביעה המקבילה גם מאחר שלא מתקיים התנאי ההכרחי של זהות בין בעלי הדין, ואסביר: בתביעה המקבילה הועלתה טענת כתם השמן ע"י התובע הפרטי (שאינו צד בהליך שלנו ושאין טענה שמתקיימת בינו לבין מי מבעלי הדין שלנו "קרבה משפטית" רלוונטית לנושא השתק הפלוגתא), ואילו בתביעה שלנו טענת כתם השמן מועלית ע"י התובעת, שלא היא שפתחה את חזית כתם השמן עם הנתבעת שלנו ו/או עם הצדדים השלישיים שלנו במסגרת אותה תביעה קשורה. לפיכך, אין כל סבירות והצדקה לזקוף לחובת התובעת שלנו תוצאות של הליך שלא היא יזמה אותו.

יתר על כן, עילתה של ההודעה לצד שלישי שלנו נעוצה במערכת היחסים החוזית שבין הנתבעת לבין הצדדים השלישיים ובטענת השיפוי שמעלה הנתבעת. בעניינים אלו לא נעשתה, ואף לא נטען שנעשתה, כל הכרעה ואף לא נתקיים בהם כל דיון במסגרת התביעה המקבילה. יוזכר לצדדים השלישיים ואף לנתבעת (ונראה ששני בעלי דין אלה מאוחדים בעמדתם נגד התובעת), כי החזית מצויה ביניהם ולא בין הצדדים השלישיים לבין התובעת. הנתבעת כופרת בחבותה הנזיקית כלפי התובעת, אך בחרה לפתוח חזית (של הודעה לצד שלישי) מול הצדדים השלישיים, למקרה שלמרות כפירתה תימצא הנתבעת חייבת בנזיקין. בבסיס ההודעה לצד שלישי מצויות אפוא, לטעמי, סוגיות חוזיות בעיקרן, ולא שאלה עובדתית של קיומו של כתם שמן, הגם, שאכן, לכאורה, נראה שכדי שתיווצר חבות נזיקית כלפי התובעת תידרש הוכחה גם של קיומו של כתם שמן.