רקע וטענות הצדדים
1.בפני תביעה כספית, על סך 60,505 ₪, שהוגשה מלכתחילה לפי סדר דין מקוצר, והועברה לסדר דין מהיר לאחר מתן רשות להתגונן. התביעה היא לדמי תיווך, לרבות פיצוי מוסכם בשל איחור בתשלומם.
2.על פי כתב התביעה, חתם הנתבע עם התובע, ביום 21.11.2011, על טופס הזמנת שירותי תיווך לגבי רכישת נכס מסחרי ברח' התעש 20 כפר סבא (להלן בהתאמה – "ההזמנה" ו"הנכס"). ההזמנה נוקבת בדמי תיווך בשיעור 2% ומע"מ ממחיר הרכישה, שהוא 1,325,000 ש"ח, זאת על פי זכרון דברים שנחתם ביום 24.11.2011 (להלן – "זכרון הדברים"). לפיכך דמי התיווך המגיעים הם 31,005 ש"ח. ההזמנה נוקבת גם בפיצוי מוסכם בשיעור 10% מדמי התיווך המגיעים עבור כל חודש של איחור בתשלומם, וכתב התביעה מבוסס על איחור של 10 חודשים, ובסך הכל 26,500 ש"ח, כשעליו נוסף סכום של 3,000 ₪ עבור הוצאות כלליות ועגמת נפש, ומכאן סכום התביעה.
3.כבר בשלב זה יש להדגיש, כי טופס ההזמנה שנחתם, לפי כותרתו, הוא של משרד רשף נכסים (להלן – "רשף נכסים"), ולפי נוסחו, הוא התחייבות של החותם עליו לשלם את דמי התיווך לרשף נכסים תמורת פעולות תיווך שתבצע זו, באמצעות התובע או כל מתווך אחר. החותם עליו הוא הנתבע, המזוהה לפי שמו ומספר תעודת הזהות שלו, כשתחת שמו, בשורה המיועדת ל"שם החברה", נכתב "קניון הדפוס".
4.על פי בקשת הרשות להתגונן, שהפכה להיות כתב הגנה, עובד הנתבע בחברת קניון הדפוס בע"מ, שבבעלות אשתו-לשעבר, סיגל ברבי (להלן בהתאמה – "החברה" ו"סיגל"). החברה חיפשה נכס, פנתה למתווך בשם יהודה יפרח (להלן – "יפרח"), שחיפש נכסים עבור החברה, ובין היתר פנה לתובע, שבטיפולו היה נכס מתאים, הוא הנכס, השייך לאחד, דוד יוספיאן (להלן – "המוכר").
5.התקיימה פגישה, בנוכחות התובע, המוכר, יפרח והנתבע, ונחתם זכרון הדברים, שנערך ע"י התובע, בכתב ידו. באותו מעמד הוציא התובע את פנקס ההזמנות שלו וביקש להחתים את הנתבע. יפרח מחה על כך, בהיות הנתבע לקוח של יפרח, והתובע אמר ליפרח, כי ההחתמה מיועדת להגן דווקא עליו, על יפרח, שכן זה שכח להביא לפגישה את פנקס ההזמנות שלו. יפרח אישר, אפוא, לנתבע לחתום על ההזמנה – חתימה שהיתה מכוונת למעשה כלפי יפרח עצמו – והנתבע חתם עליה, בשם החברה (שהיא רוכשת הנכס, ולא הנתבע). החברה אכן שילמה דמי תיווך ליפרח, ואילו המוכר שילם דמי תיווך לתובע.
6.לימים בא התובע בדרישה לדמי תיווך מהחברה, ויפרח ניסה להניאו מכך, ובמענה הציע התובע ליפרח שוחד, כדי שיעיד שהחברה אכן התחייבה לשלם דמי תיווך לתובע – הצעה שנדחתה ע"י יפרח.
7.להשלמת התמונה טוען הנתבע, כי המוכר לא קיבל מהתובע חשבונית, אלא רק לאחר דרישה, ואז נמסרה לו חשבונית של משרד תיווך בשם אינטר בילדקס תיווך (להלן – "בילדקס"), והתברר למפרע שלמעשה היה כאן ניסיון של התובע לרמות את רשף נכסים, שבמסגרתו עבד התובע. רשף נכסים הגיש תלונה נגד התובע למשטרה, וכך עשה גם הנתבע.
8.על יסוד כל המתואר טוען הנתבע הן להעדר יריבות, שכן החברה היא הרוכשת, ולא הוא עצמו, והן להעדר זכאות לדמי תיווך כלשהם, שכן הסיכום היה שרק יפרח יקבל דמי תיווך, וכן משום שהתובע ניסח את זכרון הדברים, שלא כדין, ופעל באופן כללי בחוסר הגינות. בקשת הרשות להתגונן נתמכה בתצהיריהם של הנתבע, של יפרח ושל המוכר.
הליכי הביניים