תא"מ 31126-11-14 מיתב - תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ נ' פו גרס מוצרי בשר אקספורט בעמ

1.התביעה הוגשה בגין חשבון צריכת מים משנת 2009 של הנתבעת שלא שולם. אין מחלוקת בין הצדדים כי מקור החשבון בצריכת מים חריגה לתקופה 5 בשנת 2009 (חודשים ספטמבר – נובמבר) בנכס שמחזיקה הנתבעת ברחוב רבינזון בפתח תקווה, שם היא מפעילה משחטה.

2.הנתבעת טענה שמדובר בצריכת מים חריגה, שהיא מעל פי 10 מהצריכה הממוצעת של הנתבעת; וכי מדובר בצריכה שהיתה בעת שהמפעל של הנתבעת היה סגור (סע' 18 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת מדמה את כמות המים שנרשמה לצריכת מים היכולה למלא מספר בריכות שחייה ולפיכך ככל שהיתה דליפה, הרי שהיא היתה צריכה להיות נראית. בנסיבות אלה לטענתה ככל הנראה מדובר בתקלה בקריאת מד המים ואין היא צריכה לשאת בתשלום.

בדיון שהתקיים התברר כי אין בין הצדדים שאלות עובדתיות במחלוקת ולפיכך הונחו הצדדים להגיש סיכומיהם.

דיון ומסקנות:

3.בהתאם לתצהירו של מר דקר, ראש ענף גבייה אצל התובעת, ביום 5/11/09 נקרא מד המים הפרטי בנכס של הנתבעת ונרשמה קריאה המעידה על צריכה של 2,158 מ"ק לתקופה מיום 7/9/09 ועד ליום 5/11/09. מאחר שמדובר היה בצריכה חריגה הופנה תשומת ליבה של הנתבעת לכמות הצריכה במכתב מיום 15/11/09 (להלן: מכתב ההתרעה. צורף כנספח ד' לתצהיר).

4.במכתב ההתרעה הודיעה התובעת לנתבעת כי נרשמה צריכה חריגה במד המים והנתבעת נקראה לבדוק אם קיימת סיבה לצריכה חריגה.

עוד הוסבר במכתב ההתרעה כי אם הנתבעת לא מוצאת סיבה לצריכה חריגה היא רשאית לבקש בדיקת תקינות למד המים במעבדה. כן הוסבר באותו מכתב כי בשלב ראשון נושא הצרכן בעלות הבדיקה (239 ₪ נכון לאותה עת) ובהתאם לתוצאות הבדיקה מתקבלת החלטה לגבי חיוב בצריכת המים. כך, אם נמצא שמד המים תקין חשבון הנתבעת לא יזוכה בגין אותה צריכה חריגה ועלות בדיקת המעבדה לא תוחזר; ואם ימצא שמד המים לא היה תקין, החיוב יבוטל ותוחזר לנתבעת עלות בדיקת מד המים.

5.ראשית דבר יובהר שהכללים שיש להחיל על התנהלות התובעת וסטנדרט ההתנהלות הנדרש ממנה תלויים במצב העובדתי לו טוענת הנתבעת כצרכן. כך אם טוענת הנתבעת לנזילת מים, או אז יש להחיל כללים מסויימים הנוגעים לזיכוי חלקי או מלא של חשבון הנתבעת ויש רלוונטיות למהירות ההתרעה של התובעת לגבי אותה נזילה; שונה הדבר אם טוענת הנתבעת לאי תקינות של מד המים. במקרה כזה נדרשת בדיקה של מד המים, תוך שהנתבעת כצרכן נושאת תחילה בעלות הבדיקה ובהתאם לתוצאותיה מוחלים כללי זיכוי החשבון, ככל שנדרש.

6.אין מחלוקת במקרה זה שנמדדה צריכת מים חריגה של הנתבעת בחודשים ספטמבר – נובמבר 2009. רישום צריכה כזה במד המים יכול להיות מצריכה בפועל של מים בידי הנתבעת ו/או מנזילת מים בצנרת המים של הנתבעת במיקום כלשהו ו/או מאי תקינות של מד המים.

7.במקרה זה עומדת הנתבעת על טענתה כי לא מדובר בצריכה בפועל של מים מאחר שהמפעל היה סגור בתקופה הרלוונטית וממילא צרך לטענתה פחות מים מבעבר. כן עומדת הנתבעת על טענתה שלא זיהתה כל נזילת מים בצנרת. לעניין זה טענה כי כל צנרת המים בנכס היא צנרת גלוייה-עילית (סע' 23 לתצהיר הנתבעת) וכי מדובר בכמות מים רבה כך שלא ייתכן שלא הבחינה בכל נזילה שהיא. בהקשר זה עוד הצהירה הנתבעת שלא תוקנה כל נזילה בתקופה הרלוונטית (סע' 24 לתצהיר הנתבעת).

8.בצד האמור טענה הנתבעת שהתובעת לא עמדה בחובתה להתריע במועד מוקדם על דליפת מים שהתגלה ויש בכך כדי להעביר את האחריות לדליפה לתובעת. לעניין זה יוער כי אמות המידה שהוחלו על תאגידי המים בעניין התרעה על צריכה חריגה הותקנו בשנת 2011 בעוד שבמקרה זה מדובר בצריכה חריגה שנמדדה בשנת 2009, כך שאין תחולה לאותם כללים על המקרה הנדון.

9.למרות האמור מצאתי להעיר כי גם אם היתה תחולה לאותם כללים – ולו בדרך של אמות מידה להתנהלות סבירה של ספקית שירותים ביחס לצריכת מים של צרכן – הרי שאלו אינם רלוונטיים במקרה זה.

גירסתה העובדתית של הנתבעת היא שאין מדובר בנזילת מים כלל וכי לא נמצאה נזילת מים בתקופה הרלוונטית (סע' 22 – 24 לתצהיר הנתבעת. על הגירסה חזרה הנתבעת בסיכומיה בסע' 17).

בנסיבות כאלה ממילא אין משמעות להתרעה של התובעת במועד על צריכה חריגה. טענה כי התובעת לא עמדה בחובתה להתריע על צריכה חריגה במועד מוקדם ככל שניתן, מקומה להישמע אם מדובר בצריכה חריגה כתוצאה מנזילה, כך שבשל העיכוב בהתרעה מצד התובעת, נשפכו לריק מים רבים באופן שיכול היה להימנע לו היתה נמסרת הודעה במועד מוקדם יותר. במקרה כזה יש רלוונטיות להחיל את שיטת זיכוי החשבון על-פי כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכניה), תשע"א-2011.

10.ויובהר, אם מדובר באי תקינות של מד המים – והדבר היה נמצא ככזה בבדיקת מעבדה – הרי שאין משמעות למועד ההתרעה, מאחר שכל החיוב הרלוונטי לצריכת המים השגויה מבוטל (ראו ההסבר במכתב ההתרעה). הדבר עולה גם ממכתב תשובה של הגב' לוטם כהן ממחלקת פניות הציבור של התובעת אל הנתבעת מיום 24/2/10 בתגובה לפנייה של הנתבעת מיום 20/12/09 (צורף כנספח ו' לתצהיר הנתבעת).

11.בנסיבות אלה לאחר שקיבלה הנתבעת את מכתב ההתרעה ומצאה לטענתה כי אין מדובר בצריכה בפועל וכי אין מדובר בנזילת מים, הרי שהיתה צריכה לפעול לצורך בדיקת מד המים של הנכס. פעולה זו של הנתבעת מוסדרת בסע' 47 לכללי מדידת מים (מדי מים), תשמ"ח-1988 תוך שנקבע כי עלות הבדיקה מוטלת בשלב ראשון על הצרכן אלא אם נתגלה בבדיקה שמד המים לא היה במצב תקין (סע' 47(ב) לכללים).