אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' אמגון בע"מ ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן אחד, נזקי כלי הרכב בתאונה מיום 15.7.2014.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, עם הנמקה.

לאחר ששמעתי את העדויות של הנהגים המעורבים והתרשמתי מעדותם, ולאחר שבחנתי את הראיות, ובכלל זה את תמונות הנזק בכלי הרכב, טפסי ההודעה ותמונות מאזור התאונה, הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות לקרות התאונה על הצדדים באופן הבא:

נהג רכב התובעת- 60% ונהג רכב הנתבעות-40%.

קביעתי יסודה בכך שמצאתי לקבל את גרסת נהג רכב הנתבעות לאופן התרחשות התאונה, לפיה במהלך עקיפת רכב התובעת בנסיעה בנתיב הנגדי, עת שרכב הנתבעות היה מקביל לרכב התובעת ומעט לפניו, סטה רכב התובעת שמאלה ופגע ברכב הנתבעות, שעל מנת למנוע את התאונה הסיט את הרכב שמאלה ופגע בעץ.

התרשמתי מעדותו של נהג רכב הנתבעות, אשר העיד עדות כנה וקוהרנטית וגרסתו במסגרתה נמצאה אחידה לגרסה בטופס ההודעה. גרסת נהג הנתבעים, נתמכת בעדות נהג התובעת לפיה רכב התובעת החל בתהליך פנייה שמאלה (פר' עמ' 4 שו' 24 ועמ' 5 שו' 15) וכי מרגע שהחל רכב התובעת לפנות ועד לתאונה חלפו מספר שניות (עמ' 5 שו' 17) והיא אף נתמכת במוקדי הנזק בכלי הרכב. רכב התובעת, על פי חוות דעת השמאי שצורפה, ניזוק במוקד שמאלי קדמי ובתמונות נראים סימני פגיעת הפח בכנף קדמי שמאלי ופינה קדמית שמאלית של הרכב. רכב הנתבעים, על פי חוות דעת השמאי שצורפה, ניזוק במוקד חזית צד ימין, ובתמונות הנזק נראים סימני נזק פח קשים בצד ימין קדמי של הרכב, בדלת קדמית ימנית והפגוש הקדמי. מיקום זה מסתבר עם המסקנה שרכב הנתבעות, היה במקביל לרכב התובעת, כשחלקו הקדמי מקדים את רכב התובעת. מנגד עדותו של נהג התובעת הייתה מתפתלת ומשכנעת פחות. לא ניתן היה לקבל מענה ברור מהעד כשנשאל האם ביצע את הפניה כשרכב הנתבעים במקביל לרכב התובעת. תחילה הוא לא ענה לשאלה, בהמשך השיב כי אינו מבין את השאלה ולסיום השיב שאינו יכול לענות (עמ' 5 שו' 26-30). לא נמצאה אחידות בעדות נהג התובעת בנוגע למנח רכב התובעת בתאונה. תחילה העיד נהג התובעת כי רכבו היה בעמידה בטרם החל לפנות שמאלה (עמ' 4 שו' 17), בהמשך לצד עדותו "אני עדיין הייתי בנתיבי", אישר נהג התובעת באותה נשימה: "אולי התחלתי טיפה להפנות את החלק הקדמי של האוטו, אבל לא חרגתי מהנתיב שלי" (עמ' 4 שו' 21-22) ולבסוף אישר שרכב התובעת החל לבצע תהליך פנייה שמאלה (עמ' 4 שו' 24) והיה בתחילתה של פניה שמאלה (עמ' 5 שו' 15). נהג התובעת לא זכר בחקירתו אם אותת, ותשובתו בחקירתו שהסתכל במראה לפני שהחל בביצוע הפניה, אינה מסתברת עם מיקום רכב הנתבעים במקביל ומקדים מעט את רכב התובעת.

נהג רכב התובעת אישר בעדותו כי עובר לתאונה רכב הנתבעים הוסע אחריו, לאור המסקנה אליה הגעתי לפיה בעת התאונה היה רכב הנתבעים במקביל לרכב התובעת, כשהוא מקדים מעט את רכב התובעת, היה על נהג רכב התובעת להבחין ברכב הנתבעים בטרם פנה שמאלה, ומכאן אחריותו המרבית לתאונה ולתוצאותיה.

לנהג הנתבעות, אף הוא, אחריות להתרחשות התאונה, בשיעור שקבעתי. מעדותו של נהג הנתבעות ותמונת מקום התאונה נ/1 עולה כי התאונה ארעה סמוך לפני הפנייה למתחם החנייה משמאל. נהג הנתבעות עקף את רכב התובעת מהנתיב הנגדי ולא השלים את תהליך העקיפה לפני נתיב הפנייה למתחם החנייה משמאל, זאת על אף שידע כי רכב התובעת בתהליך חיפוש חנייה והגם שאישר כי היו מקומות חניה מימין ומשמאל. היה על נהג הנתבעות לצפות כי נהג רכב התובעת יפנה שמאלה לחנייה, ולא להניח בטעות כי חיפוש החנייה ימוצה אך לחנייה מימין לדרך ולא להתחיל בתהליך עקיפה שלא יוכל להשלימו לפני הפניה שמאלה. עוצמת הנזק ברכב הנתבעות מסתבר גם עם מהירות לא סבירה לתנאי השטח ולידיעת רכב הנתבעות כי רכב התובעת שלפניו מחפש חניה. במכלול נסיבות ובשים לב לתקנןת 21ג', 47(ד) ו-47(ז) לתקנות התעבורה, קמה לנהג הנתבעות אחריות לתאונה בשיעור שקבעתי.

אשר לנזק, לא הייתה מחלוקת של ממש בין הצדדים, אשר תמכו טענותיהם בחוות דעת שמאי שצורפו וביתר מסמכי התביעות.

לאור האמור ועל יסוד חלוקת האחריות שקבעתי בתביעה העיקרית, הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 2,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

בתביעה שכנגד, הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת סך של 78,653 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.8%. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

פוטרת את התובעת ואת התובעת שכנגד מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ז, 14 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.

חתימה