הצד השלישי חנוך מעוז
הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך. עסקינן בתאונה שאירעה ביום 16.1.14, בה היו מעורבים שלושה כלי רכב, על פי הפירוט הבא: רכב התובעות, מסוג סקודה רומסטר, רכב הנתבעים, מסוג סובארו ורכב הצד השלישי, מסוג רנו קליאו (להלן: "התאונה"). הצדדים חלוקים מי מהנהגים המעורבים ברכבים שהוסעו אחרי רכב התובעות, אחראי לגרימת הנזק לרכב התובעות וביתר פירוט, האם מדובר בתאונה אחת, בה רכב הצד השלישי פגע ברכב הנתבע 1 והדף אותו קדימה אל רכב התובעות, כפי שטוען הנתבע 1, או שמא מדובר בשתי תאונות נפרדות המתרחשות אחת בסמוך לשנייה, כאשר בתאונה הראשונה רכב הנתבע 1 פגע ברכב התובעות ורק לאחר מכן רכב הצד השלישי פגע ברכב הנתבע 1 והדף אותו בשנית אל רכב התובעות, כפי שטוען הצד השלישי.
לאחר ששמעתי את עדויותיהם של שלושת הנהגים המעורבים בתאונה, ולאחר שעיינתי בהודעות הנהגים (ת/1)(נ/1), בתמונות הנזק לרכבים המעורבים בתאונה (ת/2)(נ/2) וביתר הראיות, אני מוצאת לקבוע, כי מדובר בשתי תאונות נפרדות, אשר התרחשו אחת אחרי השנייה, באופן בו רכב הנתבע 1 פגע תחילה ברכב התובעות ורק לאחר מכן פגע רכב הצד השלישי ברכב הנתבע 1 והדף אותו בשנית אל רכב התובעות. סביר והגיוני בעיני לקבוע, על יסוד הראיות שהונחו לפניי, כי להדיפה של רכב הצד השלישי, יש תרומה מסוימת לגרם הנזק לרכב התובעות, אף שזו פחותה משמעותית מעוצמת הפגיעה הראשונית של רכב הנתבעים ברכב התובעות. ראשית, מעדותה של התובעת 1 עולה, כי בעת קרות התאונה, היא הרגישה שתי מכות מאחור ברכבה, כאשר המכה הראשונה הייתה חזקה יותר. ככל, שמדובר בהרגשה של שתי מכות, בפערי זמן של שניות ספורות, יש בכך כדי ללמד על תרחיש תאונה בו אירעו שתי תאונות, אחת אחרי השנייה. שנית, מעדויותיהם של התובעת 1 והצד השלישי עולה, כי התאונה התרחשה בסמוך ולפני הכניסה לצומת, עת התחלף האור האדום ברמזור ובשלב בו, רכב התובעת 1, נעצר לפני קו הצומת. מנגד, לטענת הנתבע 1, התאונה התרחשה, כאשר האור הירוק דלק ברמזור, בשלב בו רכב התובעת 1, החל בנסיעה ולפתע נעצר בפתאומיות ורכבו נאלץ לעצור מאחוריו.
או-אז, הגיע רכב הצד השלישי מאחור, פגע ברכב הנתבע 1 והדף אותו אל רכב התובעות. יובהר, כי הנתבע 1 לא ידע להסביר בעדותו מדוע נעצר רכב התובעת 1 בפתאומיות, בשעה שהאור הירוק דולק ברמזור. יותר סביר והגיוני בעיני לקבל את גרסתם של התובעת 1 והצד שלישי, לפיה רכב התובעת 1 נעצר בקו הצומת, עת התחלף האור הירוק ברמזור לאור האדום, וזו הסיבה שבגינה, נאלצה התובעת 1 לבלום את רכבה בפתאומיות, משום שסברה שלא תוכל להשלים ולחצות את הצומת בבטחה. שלישית, מוקד הנזק הקדמי ברכב הנתבע 1 הוערך בסכום של כ – 6,000₪, עד כדי השבתת הרכב. מכאן, סביר והגיוני יותר בעיני לקבוע, כי מדובר בפגיעה ישירה "חזית אחור" קלאסית של רכב הנתבע 1 ברכב התובעות ולאחריה פגיעה נוספת ברכב התובעות תולדה של הדיפה על ידי רכב הצד השלישי.
אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ברובה נגד הנתבעים (למעט רכיב הפסד הנחת היעדר תביעות אשר לא הוכח). אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעות, באמצעות התובעת 2, סכום של 8,900₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 18.9.14 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, באגרת בית משפט בסך של 379₪, ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 17.55% מסכום הנזק, כפי שנפסק. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.
בנוסף, אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי בחלקה הקטן בלבד, במובן זה שאני מחייבת את הצד השלישי, באמצעות ביטוח ישיר, לשפות את הנתבעים בסכום של 1,335 ₪ (15% מסכום הנזק, בגין החמרה), בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 15.1.15 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, יישא הצד השלישי, באמצעות ביטוח ישיר, באגרת בית משפט בסך של 379 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. ביטוח ישיר תישא בשכר הצד השלישי, כפי שנפסק בדיון.
נוכח סיום ההליך לפי סעיף 79א (א) לחוק בתי המשפט, אני פוטרת את התובעות ואת שולחי ההודעה לצד שלישי מתשלום המחציות השניות של האגרות.
ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ז, 25 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.
