לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 7,264 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 15.9.13 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בבניין פנורמה, בתל אביב, והיו מעורבים בה, רכב התובעת, מסוג אאודי, אשר עמד בחניית הבניין, ומשאית הנתבעים, נהוגה בידי הנתבע 1. ביום 3.11.15 נערך לפניי דיון בו נשמעה עדותו של הנתבע 1. כאן המקום לציין, כי עד התובעת לא התייצב לדיון, למרות שזומן כדין. שתי מחלוקות צריכות הכרעה בתיק זה: האחת, האם יש לזקוף אשם תורם לחובת נהג רכב התובעת, המהווה עילה להפחתת סכום הפיצוי לתובעת? והאחרת, האם החלפת פגוש מקורי ברכב התובעת, ככל שאכן פגוש כזה הוחלף ולא תוקן, הינה סבירה בנסיבות העניין ומתיישבת עם נטל הקטנת הנזק? הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את עדותו של הנתבע 1 אשר הדגים את אופן התרחשות התאונה, עיינתי בכתבי הטענות, בהודעות הנהגים המעורבים (ת/2 ו-נ/1), בתמונות הנזק לרכב התובעת (ת/1) וביתר הראיות, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
ראשית, אני רואה לזקוף אשם תורם לחובת נהג רכב התובעת בשיעור 15%. הנני מקבלת בנדון זה את עדותו של הנתבע 1,המחוזקת באמור בטופס ההודעה מטעם נהג רכב התובעת (ת/2), לפיה המיקום בו חנה רכב התובעת, לא אפשר למשאית הנתבעים לבצע את הפנייה ימינה, ללא פגיעה ברכב התובעת. אשר החנה את רכבו בסיבוב בצורה מסוכנת ובשל כך ניזוק רכבו. הנתבע 1, העיד, ועדותו לא נסתרה, כי ניסה לתמרן את המשאית בחניית הבניין ולצורך כך אף נעזר באנשים נוספים, אשר ניסו לכוון אותו, עת ניסה לצאת מחניון הבניין. אולם, על אף שנסתייע באנשים נוספים, לא עלה בידי הנתבע 1 להשלים את התמרון ולצאת מהחנייה מבלי לפגוע ברכב התובעת. במהלך התמרון בנסיעה לאחור, פגע הנתבע 1 ברכב התובעת בחלקו הקדמי – שמאלי.
שנית, אצא מנקודת הנחה, בהתבסס על חוות דעת השמאי מר עמית צמח, אשר לא נסתרה באמצעות הגשת חוות דעת נגדית או חקירה נגדית של השמאי, ותמונות הנזק בצבע לרכב התובעת ת/1, כי הייתה הצדקה עניינית להחלפת הפגוש הקדמי, חלף תיקונו. נשאלת עתה השאלה אם התובעת הוכיחה כי הפגוש הקדמי אכן הוחלף בפועל ולא תוקן. אני משיבה על שאלה זו בחיוב. התובעת צירפה לכתב התביעה חשבונית מס 60905705 מיום 13.10.13, אשר הוצאה כדין, בה צוין, כי הפגוש הקדמי הוחלף בעלות של 3,485 ₪, לאחר קבלת הנחה בשיעור 15%. אני מקבלת את דברי ב"כ התובעת בפרוטוקול (עמ' 5, שורות 13-14), לפיהם הפגוש הקדמי ברכב אכן הוחלף בפועל, ולא תוקן.
יחד עם זאת, לא מצאתי כי הייתה הצדקה עניינית, בנסיבות העניין, להורות על החלפת פגוש מקורי ברכב ולא משומש או תחליפי. מחוות דעת השמאי עמית צמח עולה כי השמאי אישר החלפה של פגוש קדמי מקורי לרכב התובעת וזאת מבלי שנתן הסבר מספק לכך בחוות דעתו. המדובר ברכב מסוג אאודי, שנת ייצור 2009, כאשר התאונה והנזק שנגרמו לפגוש הקדמי התגבשו ביום 15.9.13, כשלוש שנים לפחות מיום העלייה של הרכב לכביש. השמאי לא פירט בחוות הדעת מהן הפעולות, אשר נקט בהן, טרם אישר החלפת פגוש מקורי – קדמי. בנסיבות המקרה, היה על שמאי הרכב לציין האם המוסך או מי מטעמו, ביצעו בדיקות סבירות למציאת פגוש תחליפי או משומש והאם היה זמין וקיים במלאי של ספקי החלפים, פגוש קדמי תחליפי או משומש באותה עת. משלא עשה כן, ראיתי להפחית, על דרך האומדנה, 30% מסכום הפגוש המקורי, לאחר הפחתה של 15% הנחה (3,485 ₪, בהפחתת 1,045 ₪).
אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 5,286 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 9.9.14 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים, בתשלום אגרת בית משפט בסך ששולם ושכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
בנסיבות העניין, הנני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה. ככל שהוצאה דרישת חיוב, הרי שהיא מבוטלת.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.
המזכירות תואיל לשלוח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום + אישור מסירה.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ו, 02 מאי 2016, בהעדר הצדדים.