תא"מ 29929-02-15 זאנו נ' חפץ

בפני בקשה להורות למשיבה לאפשר למבקש ולבאת כוחו לבקר בנכס נשוא התביעה ולצלמו.

המבקש טוען כי המשיבה ביצעה בנכס שיפוץ החורג מגדר השבתו של הנכס לקדמותו, עובר להחזקתו של המבקש בנכס כמתואר בכתבי הטענות. לטענתו, סירובה של המשיבה לאפשר לו לבקר בנכס מעיד על רצונה להסתיר ממנו ומבית המשפט את היקף השיפוץ שנערך בו.

בתגובה, טענה המשיבה כי בית המשפט כבר החליט בבקשה זו ביום 2.12.15 וכי היה על המבקש לערער על החלטה זו לו סבר שנפלה בה טעות. עוד נטען כי משפחת המבקש כבר ביקרה בנכס ותיעדה אותו בתמונות. לבסוף, נטען כי הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנות סדר הדין האזרחי ביחס להליכים בסדר דין מהיר.

בתשובה לתגובה זו חזר המבקש על טענותיו, טען כי ההחלטה מיום 2.12.15 לא התייחסה לבקשה לבקר בנכס והציע כי הביקור בנכס ייערך על ידי באת כוחו בלבד – כדי להפיג את חששה של המשיבה מביקורו שלו עצמו בנכס.

ראשית, יצוין כי ההחלטה מיום 2.12.15 התייחסה לבקשות 8 ו-10 בתיק. בבקשה 8 עתרה המשיבה להורות למשטרת ישראל להעמיד לעיונה חומר חקירה המתייחס למבקש. בבקשה 10 עתר המבקש להורות למשיבה לגלות מסמכים ספציפיים שפורטו בבקשה, להשיב לשאלות שפורטו בבקשה ולהורות למשיבה לאפשר את ביקורו בנכס.

עם זאת, וכמצוין על ידי ב"כ המבקש בתשובה לתגובה, ההחלטה עצמה התייחסה רק לבקשות לעיון בחומר החקירה, לגילוי מסמכים ולהשיב לשאלון. משכך שלמעשה, טרם הוכרעה הבקשה לבקר בנכס.

באשר לטענת המשיבה בדבר המניעה להעלות את הבקשה בשלב דיוני זה, בהיותו של ההליך הליך בסדר דין מהיר, יוזכר כי כללי הפרוצדורה נועדו לסלול את הדרך לקיומו של הליך משפטי המתברר 'בקלפים פתוחים' ובאופן שתואם את יעודו להגיע לחקר האמת. תנאי ראשון ועיקרי להווצרותה של חובת גילוי, למשל, היא שמדובר במסמכים הרלבנטים למחלוקת, כאשר דרישת הרלבנטיות פורשה בפסיקה באופן רחב:

"[...] הרלוואנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלוואנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא 'לדוג' בענייניו של בעל דין, אין לגלותו [...] ודוק: לעתים אין בעל דין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד. דרישה לגילוים של אלה אינה מהווה 'דיג אסור'" (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 60).

הרלוונטיות נתחמת על-ידי כתבי-הטענות. 'דיג' במסמכי הצד שכנגד יהא פסול רק אם מטרתו לאתר תיעוד שאינו לצורכי ההליך הנוכחי התלוי ועומד (רע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ נ' דן רנט א-קאר בע"מ (פורסם במאגרים).

הגשת תובענה בסדר דין מהיר אינה כרוכה מניה וביה בהענקת פטור למי מהצדדים מפני גילוי מסמכים רלוונטיים המצויים בידו, בחזקתו או בשליטתו ושאותרו על-ידו לאחר קיום חקירה ודרישה, או מפני הצגתם לעיון הצד שכנגד. היפוכו של דבר הוא הנכון; התקנות החולשות על הגשת כתבי-טענות בגדרה של תביעה כזו מטילות על בעלי-הדין חובה לפרט ולציין את טיבם והיקפם של המסמכים הרלוונטיים המצויים תחת-ידו ובשליטתו כבר בשלב הגשת כתבי-הטענות, זאת מתוך מטרה לייעל, לקצר ולפשט את בירור ההליך בתביעות כספיות כאלה. חובת גילוי של מסמכים רלוונטיים וחובת הצגתם לעיון עומדות במלוא היקפן על-פי אמות המידה שצוינו לעיל גם בהליך המתברר בסדר דין מהיר. כל אימת שבהליך משפטי עסקינן ניצב על מכונו האינטרס של בירור האמת, הן כאינטרס פרטי של המתדיינים הישירים הן כאינטרס ציבורי רחב החולש על תכלית פעולתה של הרשות השופטת. אינטרס זה אינו נסוג ואינו נגרע כשעסקינן בתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר.