הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הובלות השרון הצפוני נתניה בעמ ואח'

לפניי תביעת שיבוב שעניינה נזקי רכב שבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 16.1.2014 בה מעורב רכב הנתבעת 1 (משאית) אשר בוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות" או "משאית הנתבעות").

קיימת מחלוקת בנוגע למעורבות רכב הנתבעות בתאונה, לאור טענת הנתבעות כי רכב הנתבעות לא היה מעורב בתאונה.

לגרסת נהג רכב התובעת, במהלך נסיעה בעומס תנועה, כשכלי הרכב מתקדמים ועוצרים לפרקים, משאית הנתבעות הידרדרה לאחור ופגעה ברכב התובעת שהוסע מאחוריה. נהג רכב הנתבעות כופר במעורבות רכב הנתבעות בתאונה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות ועל יסוד החומר שלפניי ראיתי לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, כדי מאזן ההסתברויות, להוכחת תביעתה בדבר מעורבות רכב הנתבעות בתאונה.

לא ראיתי להסתמך על עדותו היחידה של נהג רכב התובעת ולקבוע, אך על יסודה, כי משאית הנתבעות היא שפגעה ברכב התובעת. התובעת טוענת למעורבות משאית הנתבעות בתאונה בהסתמך על מספר הרישוי של המשאית המופיע בטופס ההודעה (ת/1). אלא שמדובר בטופס דיווח שעל פי האמור בו הנו דיווח טלפוני, שלא נערך ולא נחתם על ידי נהג רכב התובעת ומועדו מיום, 20.1.2014 - ארבעה ימים לאחר התאונה. התובעת לא הביאה לעדות את עורכת טופס ההודעה, ולא הציגה את הרישום המקורי של לוחית הרישוי של המשאית שנטען שפגעה ברכב התובעת, אף שלדברי נהג רכב התובעת בעדותו נעשה בטלפון או במחברת. כשנשאל נהג רכב התובעת היכן רשם את מספר לוחית הרישוי של המשאית השיב: "לא יודע לומר. אני מניח שאו על הטלפון או במחברת, אין לי את זה פה" (עמ' 2 שו' 13). לא נטען כי אין בידי התובעת והנהג מטעמה אסמכתא לרישום מספר הרישוי של המשאית, ומשמדובר בנקודה מהותית, נוכח כפירת נהג משאית הנתבעות במעורבות לתאונה, מחדל זה של הנתבעת פועלת לחובתה וכנגד גרסת נהג רכב התובעת למעורבות משאית הנתבעים בתאונה.

לכך יש להוסיף כי נהג רכב התובעת לא ידע לתאר בעדותו את המשאית. הוא לא זכר צבע ולוגו של המשאית וכי יש למשאית מדרגה בולטת מאחור, אלא רק שמדובר במשאית חלק אחד סטנדרטית עם ארגז (עמ' 2 שו' 7-9, 31-32). כשהוצגה לנהג רכב התובעת בחקירתו הנגדית תמונת המשאית בה נראה בחלק האחורי של המשאית שלט בצבע כתום עם כיתוב "מטען מעורב של חומר מסוכן", שלט בצבע כחול עם מספר טלפון והשם "אמיר" העיד נהג רכב התובעת: "אני לא זוכר את הפרטים עד כדי כך" (עמ' 3 שו' 3). אף שנהג רכב התובעת העיד כי המשאית פגעה ברכב התובעת עם הפגוש האחורי, והגם שבתמונות המשאית ועל פי עדותו של נהג המשאית בחלק האחורי של המשאית יש מדרגה בולטת, לא ידע נהג רכב התובעת לזהות את המדרגה הבולטת כחלק שפגע ברכב התובעת והשיב: "אני לא ראיתי את המשאית מהצד או מקדימה, ראיתי רק את החלק מאחור. לא ראיתי איזה חלק פגע בי" (עמ' 3 שו' 6-7).

זאת ועוד, נהג התובעת העיד שלא עצר את המשאית מיד לאחר התאונה. לדבריו הוא צפר והבהב ורק לאחר העצירה הבאה, היינו לאחר שהייתה התקדמות של כלי הרכב ושוב עצירה, יצא מהרכב וניסה לדבר עם נהג המשאית שהמשיך בנסיעה. נהג רכב התובעת לא טען כי המשיך בנסיעה אחרי המשאית, אף שלדבריו היה עומס תנועה ולא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע הוא לא המשיך בנסיעה אחרי המשאית ולא השיגה, אף שלדבריו היא הייתה "מטרים מקדימה". התנהגות זו אינה סבירה.

אמנם נהג משאית הנתבעות אישר בחקירתו הנגדית כי קיימת אפשרות שמשאית תידרדר לאחור בתחילת נסיעה, אבל באותה נשימה הבהיר כי לא ייתכן שלא יבחין בכך והכחיש קיומה של תאונה.

במכלול נסיבות אלה וכאשר נהג משאית הנתבעות מכחיש כל מעורבות בתאונה, קיים קושי לזהות את משאית הנתבעות כמשאית המעורבת בתאונה.

התובעות, עליהן נטל ההוכחה, לא עמדו בנטל להוכיח ברמת ההסתברות כי משאית הנתבעות מעורבת בתאונה. לפיכך לא מצאתי לדון לכף חובה את הנתבעות את מחדל אי צירופן את יומני העבודה ורישום ההובלות שביצעה משאית הנתבעות ביום התאונה. זאת ועוד, הבעלים של הנתבעת 1 הבהיר בעדותו כי נערך רישום של יעדי ההובלה ולא של שעות ההובלה, כשלדבריו: "אין לי רישום של שעות איפה הנהג נמצא בכל רגע" (עמ' 6 שו' 7) וכן: "יכול להיות שהיה בדרום או במרכז ויכול להיות שהיה 10 פעמים בקו הזה, אין לי רישום של שעות. רשום לי מי הלוח ומה היעדים" (עמ' 6 עמ' 9-10).

במכלול נסיבות אלה, קיים קושי לקבוע כמסקנה מסתברת כי משאית הנתבעות היא המשאית המעורבת בתאונה בה נפגע רכב התובעת.

לאור המסקנה אליה הגעתי, מתייתר דיון בעניין הנזק, ואולם ייאמר כי רכב התובעת על פי חוות דעת השמאי נבדק ארבעה ימים לאחר התאונה, ולו רצו הנתבעות לכפור בחוות הדעת ובקביעותיה היה עליהן להגיש חוות דעת נגדית, חלף ניסיון להסתמך על חקירת נהג התובעת בגין תאונה שמועדה קדם בשלוש שנים לעדותו.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות, אולם התובעת תישא בשכר העד מטעם הנתבעות כפי שנפסק בדיון וזאת תוך 30 יום.