רקע
1.בפני תביעה שטרית ע"ס 9,000 ₪, אשר הצדדים הסכימו כי תוצאותיה תשלכנה על מלוא המחלוקת שביניהם, המגיעה לסך 36,000 ₪. בידי התובע 8 שיקים של הנתבעת, ע"ס 4,500 ₪ כל אחד, ורק 2 מהם הוגשו לביצוע בהוצאה לפועל. הצדדים הם צדדים קרובים לעסקת היסוד. הוגשה התנגדות, וניתנה רשות להתגונן.
2.עובדות הבסיס של המקרה אינן שנויות במחלוקת: הנתבעת, ע"י מנהלה, מר נתן אשל (להלן – "אשל"), רכשה ממגרש מכוניות בניהול התובע (ואשר אותו מנהל גם אדם נוסף בשם ציון ברנס (להלן – "ברנס"), לגביו יורחב להלן) רכב מסוג פורשה קאיין (להלן – "הרכב") ביום 21.11.2012, בעסקת חליפין, שאלה עיקריה: תמורת הרכב מסרה הנתבעת לתובע רכב מתוצרת אאודי, וכן 30,000 ₪ במזומן, 2 שיקים על סך 9,000 ₪ ו-8,000 ₪ (שנפרעו), ו-10 שיקים ע"ס 4,500 ₪ (מתוכם נפרעו 2). נחתם הסכם (להלן – "ההסכם"). קודם לחתימת ההסכם נלקח הרכב ע"י התובע ואשל למכון בדיקה מורשה. דו"ח הבדיקה הופק ע"ש התובע, אשר גם שילם את עלות הבדיקה. עפ"י הדו"ח, המנוע ותיבת ההילוכים ברכב היו תקינים. במהלך המגעים ביניהם, הודיע התובע לאשל כי הוא נותן "אחריות למנוע, גיר ושילדה" (הצדדים חלוקים על משמעות האמירה). לאחר זמן (הצדדים חלוקים באשר למשכו) התלונן אשל בפני התובע על תקלות ברכב, אולם התובע סרב לקבל על עצמו אחריות לתיקונו. ברכב הוחלף "מוח" מחשב מנוע חודש ינואר 2013, לאחר שמכון בדיקת כלי רכב, שניסה לבצע תיקון ברכב לצורך העברתו מבחן רישוי שנתי, פגע במוח המחשב. הרכב עודנו ברשות הנתבעת.
טענות הצדדים
3.התובע טוען, בפשטות, כי העסקה היתה תקינה, ככל עסקה; כי אינו אחראי למצב הרכב; כי האחריות שנתן "למנוע, גיר ושילדה" היא כמקובל בענף, דהיינו: אחריות לכך, שאם במהלך הבדיקה לפני הרכישה יתברר שלרכב בעיות ב-3 רכיבים אלה, כי אז יישא המוכר, כלומר: התובע, בעלות הבדיקה; כי פניותיו של אשל בדבר תקלות שהתגלו היו כעבור מספר ימים, כי דרישותיו לתשלום היו מופרזות ומופרכות, ובין היתר דרש שיפוי עבור עלויות טיפול שוטף; וכי התובע הציע לאשל לבדוק אפשרות של ביטול העסקה, אולם אשל סרב להצעה זו.
4.הנתבעת טוענת, כי התובע לא נתן לה טופס גילוי נאות אודות מקוריות הרכב, כנדרש בחוק; כי האחריות שניתנה היתה לתיקון כל תקלה שתתגלה ב-3 הרכיבים האמורים; כי מכון הבדיקה הוא מקורב לתובע וביניהם קשר לא תקין, ולראיה: הרכיבים שנכתב כי הם תקינים התבררו כלא-תקינים למעשה מייד; כי פנה לתובע לראשונה עוד ביום שנטל ממנו את הרכב; כי פנה מייד לאחר מכן למוסך מורשה של "פורש" אשר קבע כי יש להחליף רכיבי מפתח במנוע ובתיבת ההילוכים, בעלות כוללת של 27,000 ₪; כי התובע התנער מאחריות; וכי על התובע לשפותו בסך של 27,000 ₪, בפיצוי מוסכם על פי ההסכם, בסך של 5,000 ₪, בפיצוי עבור אי מסירת טופס גילוי נאות, בסך של 10% משווי הרכב (15,200 ₪ לפי שיטתו), ובפיצוי בסך 10,000 ₪ עבור עגמת נפש.
5.עוד טוענת הנתבעת להעדר יריבות, שכן הגם שבעל דברה במגעים בעל פה היה התובע, והשיקים אף נכתבו לפקודתו, וההסכם נושא את הלוגו שלו ("אייל סוכנויות"), הרי שהרכב היה רשום אותה עת על שם רן כלפון (להלן – "כלפון"), אשר מתברר כי הוא, ביחד עם ברנס שנזכר לעיל כאחד ממנהלי מגרש המכוניות, בעלי המניות של חברת רן ציון ליסינג בע"מ (להלן – "החברה"), אשר רכשה את הרכב מאת מי שמכר אותו למגרש. לפיכך טוענת הנתבעת, כי הרכב היה שייך לחברה ולא לתובע, ולכן אין הוא זכאי לתשלום.
6.על אלה משיב התובע דלקמן: לעניין היריבות: החברה – בניהול ברנס – והוא, התובע, מנהלים יחדיו את מגרש המכוניות, ומנהלים בו שני עסקים נפרדים חשבונאית, אולם נוהגים בו מנהג שותפים, והוא רשאי למכור גם כלי רכב שרכשה החברה. ברנס אחראי, בין היתר, על טפסים, ניירת ועניינים ניהוליים, גם עבור התובע, ואילו התובע מטפל במכירות, גם עבור ברנס והחברה שבבעלותו. כלפון הוא בעל "תו סוחר" מטעם משרד הרישוי, ונותן לעסק מסגרת מורשית כחוק להפעלת מגרש המכוניות.
7.ולעניין הטענות לגוף המחלוקת הוא טוען, כי אינו זוכר אם נתן טופס גילוי נאות, כי אין קשר כלשהו בינו לבין בעלי מכון הבדיקה, כי מסמכי מוסך "פורש" כלל אינם מעידים שהיתה תקלה ברכב, וכי אין הוא חייב דבר לנתבעת, באשר לא הפר את ההסכם עמה.
העדים