תא"מ 28053-09-15 כרמלי נ' נסר אלדין ואח'

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שארעה ביום 7.6.15. בעת שרכב התובע (להלן: "הרכב") היה בחניה, פגע בו מחפרון בבעלות נתבע מס' 2, שבו נהג נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"). אין מחלוקת בדבר האחריות לקרות התאונה, אך קיימת מחלוקת ביחס לנזקים שנגרמו לרכב.

התובע הגיש חוות דעת של השמאי מנחם אדוני (להלן: "אדוני"), שלפיה נגרמו לרכב נזקים בסך 14,892 ₪, וירידת ערך בסך 2,996 ש"ח. במסגרת חוות דעתו קבע אדוני כי יש להחליף את הפנס הקדמי השמאלי ואת המגן הקדמי.

מנגד העיד הנתבע כי נגרם נזק רק לפנס השמאלי הקדמי. כמו כן הוגשה מטעם הנתבעים חוות דעת של השמאי סלאמה חמזה (להלן: "חמזה"), שלפיה נזקיו של התובע הם בסך 7,670 ₪ ומע"מ, הואיל ואין צורך בהחלפת המגן הקדמי, ואף מספר שעות העבודה שאישר אדוני עולות על הנדרש.

לטענת הנתבעים אין לקבל את חוות דעתו של אדוני, הואיל ומחוות הדעת עולה כי לא אדוני, אלא בנו, צפריר אדוני, הוא שבדק את הרכב, ולכן חוות הדעת היא בגדר עדות שמיעה פסולה. דין הטענה להידחות. הכלל הוא שמומחה רשאי לסמוך חוות דעתו על בדיקות שביצע אחר (ראה: י. קדמי, על הראיות (חלק שני, 2009) בעמ' 772-773 והאסמכתאות המוזכרות שם). הסתמכות של מומחה על בדיקות שערכו אחרים אינה פוסלת, איפוא, את חוות דעתו, אך היא עשויה להשליך על משקלה. שמאי שעורך חוות דעת מבלי שראה כלל את הרכב ואף לא תמונות שלו, ברי כי המשקל שיינתן לחוות דעתו הוא אפסי, אם בכלל. דא עקא שאין זה המצב במקרה זה. אדוני העיד כי ראה את הרכב ובדק אותו. חוות דעתו מעוגנת היטב בתמונות הנזק שצורפו לה. חוות הדעת נתמכת גם בראיות אחרות שהגישו הצדדים. בנסיבות אלה לא זו בלבד שאין מקום לפסול את חוות הדעת כפי שטוענים הנתבעים, אלא שאני מעדיפה אותה על חוות דעתו של חמזה.

כאמור, עיקר המחלוקת בין השמאים היא ביחס לשאלה אם היה מקום להחליף את המגן הקדמי ברכב. דא עקא כי עדותו של חמזה בנושא זה השתנתה. בחוות דעתו ציין כי מתעורר חשד שהמגן הקדמי לא הוחלף. עוד ציין כי במגן הקדמי "אין פגיעה ממשית מלבד כתמי צבע קלים לכן אושר רק תיקונו ...". ואילו בעדותו מסר חמזה כי המגן הוחלף, אך לא היה צריך להחליפו. לטענתו לא נגרם שבר במגן, אלא רק פגיעה בצבע (עמ' 9 שו' 25). עוד הוסיף כי ניתן היה לתקן את המגן ולא להחליפו.

בתמונה ת/3 נראה בבירור השבר במגן. בניגוד לנטען על ידי חמזה, ניתן לראות נזק במגן גם בתמונה שצורפה לחוות דעתו של חמזה (עמוד ראשון בנ/4), וגם בתמונת המגן המפורק (תמונה תחתונה בנ/3). אלא שמטבע הדברים, הואיל ואין מדובר בתמונת תקריב כמו ת/3, אלא בתמונות שצולמו ממרחק, הנזק נראה פחות בבירור. חמזה נמנע, מסיבות השמורות עימו, לצלם תמונת תקריב, על אף שהיה ידוע בעת בדיקתו את הרכב היכן ממקום הנזק הנטען על ידי התובע.

לכך מצטרפת העובדה שהנתבע העיד כי צילם את הרכב במועד התאונה, אך לא הגיש תמונות אלה כראיה, עובדה הפועלת לחובתו.

לפיכך אני דוחה את גרסת הנתבע שלא נגרם כלל נזק במגן. אני דוחה גם את גרסת חמזה כי מדובר בנזק שניתן לתקן בצבע ולא הצריך החלפה של המגן. מדובר בנזק הכולל גם שבר במגן. לא מצאתי כי ניתן לתקנו באופן שהיה משיב את המצב לקדמותו. ראוי לציין בהקשר זה כי במועד התאונה היה הרכב חדש, בן מעט יותר משנה.

הנתבעים טוענים עוד כי התובע לא הוכיח את הסכום ששילם למוסך עבור התיקון. גם דינה של טענה זו להידחות. התובע העיד כי שילם למוסך את מלוא עלות התיקון (ראה סעיף 6 לתצהירו). עדותו זו נתמכת בחשבונית מס שהנפיק המוסך. מעבר לכך שסכום החשבונית תואם את הסכום שקבע השמאי אדוני, הרי שהחשבונית משמשת כאסמכתא לחיוב המוסך בתשלומים לרשויות המס, ומכאן שאין כל בסיס לחששם של הנתבעים שהוצאה חשבונית בסכום העולה על הסכום ששילם התובע.