נוסעת שאמורה הייתה לטוס מישראל לניו-יורק במחלקת עסקים הועברה מחמת רישום יתר למחלקת תיירים, שבה טסו בעלה ובנותיה. שינוי זה בתנאי טיסתה הסב לה חרדה ועוגמת נפש עמוקה לדבריה, ובגין אלה תבעה. קבע המחוקק בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: חוק שירותי תעופה, או החוק): שדרוג-מטה שכזה (ובלשון השגורה יותר: "שינמוך") יזכה את רוכש הכרטיס ב"פיצוי כספי", המחושב באחוזים מתוך מחיר כרטיס הטיסה ש"שילם הנוסע". וזו השאלה העיקרית שעל הפרק: כאשר הכרטיס, כבענייננו, נרכש כנגד נקודות מועדון, ולא בכסף, האם תהיה הנוסעת זכאית לקבל כסף כפיצוי, או שמא החזר נקודות?
רקע
1.על העובדות אין כמעט חולק: התובעת ביקשה לטוס עם בעלה ובנותיה לניו יורק, בטיסה שהפעילה הנתבעת (להלן: אל-על). מעבידה של התובעת הוא שמימן את כרטיס הטיסה שלה (להבדיל מאשר את אלו של בני משפחתה), וזאת במחלקת עסקים. הכרטיס נרכש בדרך של המרת 3,000 נקודות מועדון הנוסע המתמיד של המעביד באל-על (בלא תשלום כספי נוסף). התובעת וידאה מבעוד מועד כי אכן שמור לה מקום במחלקת העסקים, בקומה העליונה של המטוס, מקום ישיבה שאת חשיבותו הסבירה בחרדתה מטיסות ארוכות ואי הנוחות העמוקה שהיא חשה במקומות סגורים. שאר בני משפחתה אמורים היו לטוס במחלקת תיירים. ברם ביום הטיסה, 24.3.15, בהגיעה עם משפחתה לדלפק הרישום בשדה התעופה בישראל, הוברר שמחמת רישום-יתר לא תוכל לטוס במחלקת עסקים, כי אם במחלקת תיירים. נציג אל-על הציע לה כפיצוי כרטיס טיסה עתידי במחלקת עסקים (מחלוקת נעדרת נפקות היא בשאלה אם הוצע לה כרטיס לכל יעד שהוא או לניו יורק בלבד). לתובעת לא היה ואין עדיין עניין בכרטיס שכזה. התובעת עלתה לטיסה, ונאלצה לטוס במחלקת התיירים, יחד עם בעלה ובנותיה. הדבר הסב לה לדבריה אי נוחות וחרדה גדולה, שפגמה בהנאתה מן הטיסה ומן החופשה המשפחתית, ואף הותיר בה את אותותיו זמן רב לאחר סיום הטיסה, כך טענתה.
2.ביום 30.3.15, בעודה שוהה עם משפחתה בניו יורק, מיהרה ושלחה באת כוח התובעת מכתב לאל-על (נספח ב' לכתב התביעה), ובו ביקורת נוקבת על אל-על והשדרוג-מטה של כרטיס מרשתה. ב"כ התובעת טענה לזכותה של שולחתה לפיצויים מכוח דיני החוזים והנזיקין גם יחד, ודרשה פיצוי בסך 100,000 ₪, שאם לא ישולם בתוך שבועות אחדים, יביא לפנייה "לערכאות משפטיות ולגורמים הרגולטוריים". השיבה אל-על בכתב, לאחר שיחות טלפון עם ב"כ התובעת, כי הפיצוי לפי דין הוא בדמות 100% מן התשלום עבור הכרטיס, קרי – נקודות מועדון הנוסע המתמיד בהן נעשה שימוש לרכישת הטיסה, וזאת במקטע תל-אביב – ניו-יורק, כאשר גם בעניין זה יש להסדיר בדרך של חתימת כתב- ויתור את השאלה מי יזכה לנקודות – המעביד או התובעת. עמדה זו של אל-על הניבה חיש מהר תובענה לבית משפט זה, אף כי פניות למְאַסְדֵּרים (רגולטורים) כלשהם לא נעשו בנוסף.
3.בתביעתה, 25,590 ₪ סכומה, אין התובעת מבקשת להיבנות עוד מדיני החוזים או מדיני הנזיקין הכלליים (ודומה שעל רקע האמור אף הפחיתה כדי רבע את דרישתה הכספית המקורית). תביעתה נסבה על הוראות חוק שירותי תעופה. החוק קובע שורה של הטבות לנוסע, בהתקיים עילה מזכה (דוגמת איחור בטיסה, ביטול טיסה, ואף שינוי בתנאי הטיסה כבענייננו), ביניהן שירותי סיוע, השבת תמורה, ואף "פיצוי כספי", כל הטבה בהתאם לעילתה. סעיף 9(ב) לחוק קובע שבמקרה שמפעיל טיסה החליט על העברת הנוסע למחלקה ברמה נמוכה מזו שנקובה בכרטיס הטיסה שלו, הוא ישלם לנוסע "פיצוי כספי ... כאמור בתוספת השניה". התוספת השנייה נוקבת בפיצוי באחוזים מן המחיר ששילם הנוסע, ובמקרה של טיסה ארוכה – 100% ממחיר הכרטיס. לשיטת התובעת, אף שאין הדבר נאמר מפורשות בחוק ובתוספת, אם בפיצוי "כספי" עסקינן, יש לפצות את הנוסע בהילך חוקי, אפילו שילם בנקודות. ומה אותו פיצוי, המחושב כשיעור מן הסכום ששילם הנוסע, שעה שלא שולם סכום כלשהו עבור הכרטיס? מעריכה התובעת: עלות נסיעה במחלקת עסקים הלוך ושוב לניו יורק עומדת על 4,000 דולר (15,240 ₪, נכון למועד הגשת התביעה), וזה הסכום שעל אל-על היה לשלמו, ונתבע עתה. בנוסף, משלא שולם הסכום, גורסת התובעת כי שומה על אל-על להוסיף פיצויים לדוגמה שנקבעו בחוק למפעיל הטיסה שנמנע מליתן את ההטבות שבחוק, פיצויים העומדים נכון למועד הגשת התביעה על 10,350 ₪ (סעיף 11(א)(1)(ה) לחוק).
4.טוענת אל-על: השינוי בתנאי הטיסה הוא תולדה של רישום-יתר, שהוא כורח בל-יגונה בעולם התעופה, אף אם היקפו מצומצם, כך לשיטתה. המחוקק, מטעימה אל-על, הכיר במציאות זו, תוך שקבע את הפיצוי בו יזכה הנוסע, המחושב "כשיעור ממחיר כרטיס הטיסה ששילם הנוסע". שעה שהכרטיס שולם בנקודות, ההחזר יהיה בנקודות, לא בכסף, כאשר לשיטתה מדובר אף בהחזר ביחס למקטע שבו אירע השינוי בתנאי הטיסה. אין לתובעת זכאות לקבל כספים כשווי עלות טיסה לניו-יורק שאותו חישבה התובעת, סכום שאף הוא הוכחש. ואם נסכם: לשיטת אל-על, מעבידה של התובעת, או התובעת עצמה ככל שהמעביד יודיע על ויתורו, זכאים לקבל מחצית מנקודות מועדון הנוסע המתמיד ששימשו לרכישת הכרטיס. אל-על אף הציעה פיצוי טוב מזה: כרטיס טיסה חופשי הלוך ושוב במחלקת עסקים לכל יעד מיעדי אל-על. כיוון שהתובעת דחתה את ההצעה, הביעה אל-על נכונותה למתן הפיצוי בנקודות כאמור, אך אף זאת דחתה התובעת. בתנאים אלה אין התובעת זכאית לפיצוי הכספי שהיא עותרת לו, ממילא לא לפיצויים לדוגמה. אל-על חזרה על נכונותה – גם בדיון ההוכחות – ליתן החזר של 1,500 נקודות מועדון הנוסע המתמיד למעבידה של התובעת, או לה עצמה אם יודיע המעביד על ויתורו על ההשבה האמורה, הוא הפיצוי המתיישב עם הוראות החוק לשיטתה.
5.בישיבה המקדמית בתביעה זו, שנתבררה בסדר דין מהיר נוכח סכומה, ביקשתי לבחון עם הצדדים חלופות למיצוי המחלוקת, שלא בדרך של הוכחות. הצעות נבחנו ונדחו, הכל כפי זכותם המלאה של הצדדים. כך הגענו להליך ההוכחות, שהתקיים ביום 18.4.16. התובעת ונציג אל-על העידו, והצדדים סיכמו על-פה, כאשר כל צד מבקש לשכנע בצדקת פרשנותו. אל-על, יצוין, עומדת על כך שבכל מקרה, פיצוי – אם נדרש – צריך להינתן לבעל הנקודות מהן נרכש הכרטיס וכי אין יריבות עם התובעת, ובנוסף גורסת היא כטענה חלופית שאפילו יימצא כי יש הפיצוי צריך שיינתן בש"ח, כנגזר ממחיר כרטיס טיסה עיוני, הרי שמחיר כרטיס זה לא הוכח, ודי בכך להביא לדחיית התביעה.
דיון
6.ענייננו בפרשנות סעיף 9(ב) לחוק שירותי תעופה והתוספת השניה לחוק.