1.התובעת התקשרה עם הנתבעת בהסכם לפינוי וגריטה של תכולת מתקן בזק, ולטענתה תוך כדי עבודות הנתבעת, נגרם נזק לכבלי הרשת, ובעטיו של נזק זה הוגשה התביעה. לטענת הנתבעת, לא היא שגרמה לנזק בכבלים, ולא חלה עליה כל אחריות לנזק שנגר. הנתבעת טענה כי התובעת היא שגרמה לנזקים עם הפסקת העבודות בעת שנותרו ציוד ותכולה במקום השייכים לנתבעת, שלא הוחזרו לה לאחר מכן. בשל טענות אלה, הוגשה תביעה שכנגד.
תמצית טענות הצדדים
2.לטענת התובעת, הנתבעת הינה קבלן גריטה שהתקשרה בהסכם לפינוי מרכזת טלפון בקריית מוצקין, ובמסגרת ההסכם נערך סיור מקדים ביום 19/12/2010 במהלכו נקבע תחום עבודות הגריטה. אין חולק כי העבודות החלו ביום 20/12/2010.
ביום 10/1/2011, התקבל דיווח בבקרת הנזקים של התובעת על נזק לרשת בזק ובעקבות אותו דיווח ופעולות שעשו נציגי התובעת, התברר כי ניזוקו מספר כבלים במתקן הגריטה בו עבדה הנתבעת (להלן: המתקן). נציגי התובעת שהגיעו למתקן מצאו, כי נחתכו כבלים אופטיים וכבלי נחושת, ולטענת מנהל האחזקה, שהגיע למקום לאחר ההתרעה על אירוע הנזק, הודה עובד הנתבעת בנוכחותו על כך שחתך את הכבלים, והנתבעת קיבלה אחריות על המעשה ועל הנזק שנגרם.
3.לטענת הנתבעת, בסיור המקדים הובהר, כי ניתן לפרק את כל תכולת המתקן, למעט הציוד או הכבלים המסומנים במדבקה זוהרת צהובה שמורה כי אין לפרק אותו ציוד או לגעת באותו כבל. כמו כן, טענה הנתבעת כי באותו סיור התחייבה התובעת שנציג מטעמה יהיה נוכח כל זמן העבודות.
בעקבות הסיור, הוגשה הצעת הנתבעת לתשלום עבור התמורה שהוצגה בפניה, ונערכה ההתקשרות בין הצדדים. לנתבעת היו טענות באשר להתנהלות נציג התובעת שהיה אמור להיות נוכח בכל העת, בחוסר בציוד שהוצג בסיור הראשוני, באנשים שהגיעו למקום ואינם שייכים לצוות הנתבעת, ובעיקר כי לא התריעו בפניה נציגי התובעת על קו תקשורת "חי" במרכזיה שבמבנה.
הנתבעת טענה, כי עובד מטעמה לא פעל ביום האירוע בקומת המרתף, לא חתך את הכבל, ולאחר שהוצאו מהמבנה לא התאפשר להם לפרק את הציוד והתכולה, שערכם רב. התביעה שכנגד הוגשה בגין עלות הכלים שהושארו במבנה, התכולה ששולמה תמורתה לתובעת ולא נלקחה על ידי הנתבעת, בתוספת פיצוי בגין לשון הרע (עילה אחרונה זו נגרעה מהתביעה שכנגד בהתאם להצהרת ב"כ של הנתבעת בסיכומיו).
4.בדיון ההוכחות שהתקיים העידו מטעם התובעת מנהלת מדור פס רחב (להלן: דהן), מנהל האחזקה שהיה אחראי על ביצוע עבודות הגריטה במתקן (להלן: הרוש), ומומחה שערך חוות דעת לעניין הנזקים שנגרמו לתובעת (להלן: דודסון).
מטעם הנתבעת העיד מי שהיה מנכ"ל הנתבעת באותה עת והאחראי על העבודות במתקן באותה עת (להלן: שלום).
בסיום הדיון נשמעו סיכומים בעל פה.
דיון והכרעה
5.אקדים סוף דבר לראשיתו, ואציין כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את העדויות ואת הראיות, מצאתי כי יש לדחות הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד ואנמק עמדתי.
התביעה העיקרית
6.לא הוגש מסמך ההתקשרות בין הצדדים ממנו ניתן ללמוד מהי תכולת המתקן שנמסרה לנתבעת לגריטה ומהם הפריטים והציוד שהוחרגו מזכותה של הנתבעת למלוא התכולה.
מעדותו של הרוש עלה, כי הוא הגורם מטעם התובעת שהשתתף בסיור המקדים, אולם לא נערך כל מסמך בכתב, ומכל מקום מסמך כזה לא הוגש לבית המשפט. בשל כך, כל מה שיש בפני בית המשפט אלה העדויות שהושמעו, אשר כפי שיפורט להלן, אין די בהן לביסוס הכרעה לטובת איזה מן הצדדים.
7. הרוש אישר בחקירתו הנגדית (עמוד 13 לפרוטוקול, שורה 22 עד עמוד 14 שורה 1), כי הציוד אשר היה על הנתבעת לקחת לא סומן, ואילו אותם פריטים שאסור היה לנתבעת לקחתם סומנו בפתקים צהובים, וכי במסגרת הפריטי והתכולה שהועברו לרשות הנתבעת נכללו כבלים אופטיים וכבלי נחושת.
בעדותו של הרוש נמצאה סתירה, שכן טען בתחילה כי שום דבר לא סומן בצהוב, ולא היה צריך לחתוך כבלים כלל, אך לאחר מכן אישר כי היו סימונים על מערכות אזעקה, מערכת ביטחון ומערכת גילוי אש, שם היו פתקים צהובים, ובקומות מסוימות של המתקן היו כבלים אופטיים שהיה צריך לפנותם ולכן אלה לא סומנו בצהוב.
8.שוכנעתי מעדותו של הרוש, כי לא נמסר לנתבעת או לעובדיה כי כבלים בחדר הכבלים אינם ניתנים לחיתוך ולפינוי, כפי שהורשתה הנתבעת לפנות כבלים בקומות אחרות, וכי הכבלים בקומת המרתף לא סומנו בצהוב כדי להתריע שאסור לחתוך אותם או לקחת אותם במסגרת עבודות הפינוי והגריטה.