התובעת הגישה נגד הנתבע לביצוע צ'ק, ע"ס 4,680 ₪ לזמן פרעון 10/2/16, שחולל בשל אי התאמת הספרות למילים בסכום הצ'ק.
התובעת עבדה בעבר אצל הנתבע כשכירה בהנהלת חשבונות, ביום 30/9/15 הסתיימו יחסי העבודה בהסכם פשרה, שנחתם ביום 24/11/15 (נ/2). מיום 1/10/15 חל על יחסי הצדדים הסכם מתן שירותים (נ/3). לפי ההסכם על הנתבעת לתת לתובע שירותי ""הנהלת חשבונות"-הקלדת פקודות יומן, הגשת דו"ח מע"מ, מקדמות מס הכנסה והכנת מאזן" (סעיף 2.1 להסכם, נ/3), תמורת תשלום חודשי של 4,000 ₪ + מע"מ, שישולם כל 10 לחודש עבור שירותים, שניתנו בחודש הקודם (סעיף 3.1). כל עבודה נוספת תהיה כרוכה בתשלום נוסף (סעיף 3.2).
הצ'ק דנן ניתן לתשלום עבור עבודת התובעת בחודש ינואר 2016.
לאחר ששמעתי את הצדדים היום, וקיבלתי הסכמתם כי הדיון יתקיים באותו מעמד בתביעה גופה, אני קובעת כי הנתבע חייב בתשלום הצ'ק לתובעת, לאחר שביצעה את רוב העבודה, שנקבעה בהסכם, וביצעה עבודה נוספת, מעבר להסכם, בגבייה.
בהתנגדות לביצוע שטר, טען התובע בצורה כללית כי התובעת לא ביצעה את השירות במלואו או לא ביצעה את השירות כלל, ובכל זאת היה מוכן לשלם לה סכום של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כתשלום סמלי (התצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר).
בדיון לפניי הודה הנתבע כי התובעת ביצעה "הוצאת חשבוניות קבלת או הכנסת חשבוניות למערכת חישובי מע"מ ומקדמות מס הכנסה" (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 10-13). התובעת טוענת כי בנוסף ביצעה גבייה מלקוחות, שלוקחת זמן, בנתה את מערכת הנהלת החשבונות הכפולה, אליה עבר עסקו של הנתבע בשנת 2015, ולטענתה לא ניתנה לה ההזדמנות להשלים את המאזן של שנת 2015 עקב סיום עבודתה (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 2-19).
לא ניתן לקבוע האם היתה התובעת מצליחה להכין את המאזן של שנת 2015, בהתחשב בכך שסיימה את עבודתה בסוף חודש ינואר 2016, טרם המועד להגשת המאזן, ואין לתת משקל משמעותי לטענות בעלי מקצוע אחרים לעניין טיב עבודת התובעת, שהרי הם מקבלים תשלום עבור עבודתם, ולהם עניין ברור לטעון את המבוקש ע"י מעבידם הנוכחי, הנתבע.
גם לא נטיתי אמון לטענת הנתבע כי גילה את המחדלים לכאורה בעבודת הנתבעת רק לאחר שמסר לה את הצ'ק, והגירסה לא התיישבה עם הטענות האחרות. הצ'ק נמסר בתחילת חודש פברואר 2016 (פרוטוקול, עמ' 4, שורה 5). הנתבע טען כי הטעות בכתיבת הסכום בספרות והמילים נבעה מסערת הרגשות בה היה כאשר כתב את הצ'ק והבין שרימו אותו (שם, שורות 18-21). הטענה אינה עולה בקנה אחד עם טענות אחרות של הנתבע כי גילה את מחדלי התובעת רק מאוחר יותר בחודש מאי 2016 (שם, שורה 25-30, נ/7). מכתב רו"ח ישראלי נכתב רק בחודש יולי 2016 (נ/3) וכך גם מכתבי העובדות דיאנה גרשוביץ, שעבדה רק בחודשים פברואר מרץ 2016 (נ/4, נ/8) וסבטלנה לוין (נ/5). לא ניתן לדעת מה מועד תכתובת הווטסאפ (נ/6), בה מסכים הנתבע לשלם לתובעת את סכום הצ'ק, לאחר שחולל, אך ניתן להאמין כי הדבר היה בין מועד חילולו לבין מועד מכתב הדרישה של התובעת (ת/2) מיום 4/5/16. בולטת סמיכות הזמנים בין מכתב הדרישה של התובעת מיום 4/5/16 למכתב הדרישה של הנתבע, 9/5/16.
אני מסכמת כי בהתחשב בעבודה שביצעה התובעת, מעבר להגדרת "הנהלת חשבונות" בהסכם (נ/3), אין להפחית מהתשלום, המגיע לה עבור חודש ינואר 2016 כל סכום בגין העובדה, שבסופו של דבר לא הגישה את המאזן. אין כשלון תמורה.
אני מבהירה כי בפסק הדין לא התייחסתי לטענות בעניין סיום יחסי עובד מעביד, לרבות עבודת התובעת בתקופה שלפני הסכם הפשרה (נ/2), מאחר והוסבר לצדדים כי אין הדבר בסמכות בית משפט השלום. כמו כן לא דנתי בתביעה הקטנה, ת.ק. (חיפה) 45751-07-16 קליין נ' קרסוב, שנמסרה לגב' קרסוב רק היום.
התוצאה הינה כי הנתבע ישלם לתובעת את מלוא סכום הצ'ק, 4,680 ₪, בצירוף אגרת המשפט, ששילמה בתיק ההוצל"פ בסך 249 ₪ והוצאות משפט בגין הדיון הקצר היום בסך 300 ₪.
הפקדון בסך 1,170 ₪, שהפקיד הנתבע יועבר לתובעת על חשבון סכום פסק הדין.
יתרת סכום פסק הדין בסך 4,059 ₪ ישולם תוך 30 יום, אחרת תהיה התובעת רשאית לחדש הליכי הוצל"פ בתיק 527765-05-16 לגביית מלוא סכום החוב בו, בניכוי סכום הפקדון ובתוספת הוצאות המשפט בסך 300 ₪, שיוגדלו בתיק.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ז, 14 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.
